חלק שני
דת.
אפתח את החלק השני של הסיפור שלי בהברה לאלו מבין קוראיי שאינם צלמים או חובבי צילום ואסביר שעולם הצילום המקצועי (בארץ לפחות) מתחלק לשני מחנות ברורים- מחנה ניקון ומחנה קנון.
אני משתיכת למחנה השני או במילים אחרות: הדת שלי היא קנון. את הדת הזאת לא ממירים.
בחלק הראשון סיפרתי איך מצאתי את הקנון הראשונה שלי וסיפרתי על התחושה המדהימה שהיא עוצבה לפי כף היד האישית שלי. היו עוד דברים: המצלמה המדהימה הזאת CANON EOS 5 ידעה לזהות את המבט שלי ולפקס את התמונה לפי הנקודות עליהן הבטתי. נכון, זה לא עבד פיקס ואי אפשר היה ממש לבנות על זה שתהיה חדות מקסימלית בתמונה, אבל הרעיון, הרעיון הלהיב אותי כל כך שיכולתי להתפוצץ מרוב אושר שאני הבעלים החוקיים של מצלמה שיודעת לעשות דבר כזה ועוד הרבה יותר. אני חושבת שקנון לא המשיכו עם הרעיון הזה בדגמים הבאים שלהם, כנראה שלא רק אצלי הפיצ'ר הזה צלע, אבל מעולם, מעולם קנון לא הצליחו, לעניות דעתי כמובן, לייצר מצלמה שמשתווה למצלמה הזאת. סופר מצלמה!
רק אציין שבאותם ימים הצילום הדיגיטלי היה לא יותר משמועה רחוקה ולא ממש מציאותית, קוריוז בדיוני בשיעור טכנולוגיה, ולכן המצלמה המדוברת איננה דיגיטלית כמובן.
זוהי הדת שלי אם כך. אני קנוניסטית. הייתי ואהיה.
מעולם אחר כך לא חיפשתי מצלמה של יצרן אחר, גם לא מצלמות פשוטות לשימוש ביתי וודאי שלא מצלמות מקצועיות.
קנון היה ונשאר הבית שלי.
כשרציתי לקנות מצלמה הביתה לצלם את הילדים תמיד בדקתי מה יש לקנון להציע ובחרתי מהמבחר הזה. לעיתים רחוקות פזלתי לעבר מצלמות זולות ואוכותיות (יחסית) של חברות אחרות ופעם-פעמיים אף רכשתי מצלמה ביתית של חברה אחרת והצטערתי, לא בשל הבגידה אלא בשל התוצאות שקיבלתי ממנה.
גם כשהצילום הדיגיטלי כבש את השוק המקצועי ולא היתה לי ברירה אלא לרכוש מצלמה דיגיטלית, ברור היה לי מה אני מחפשת ולא שקלתי שום מצלמה של שום יצרן אחר- שוב הדלפק של האחים יוגנד ושוב מצלמות פזורות עליו, הפעם רק קנון. דיגיטלית.
והן לא איכזבו אותי אף פעם, כמו האלוהים אצל הדתיים- הטוב והמייטיב שכל מה שקורה הוא לטובה, כך גם אצלי, כל מה שעברנו היה לטובה. גדלנו וצמחנו.
לאחרונה הבנתי שדווקא בתחום המצלמות הביתיות (כוון וצלם) אפשר לחסוך כסף אם קונים מצלמה עם נתונים טובים מאוד שאינה שייכת לאחד מ 3-4 השמות המובילים ולהישאר עם תוצאות יפות למדיי.
יצא לי להמליץ ללא מעט אנשים על מצלמות ביתיות ולכן גם לחוש אותן לאחר מכן ולקבל תגובות משתמשים. למדתי להעריך את הצבעים הנהדרים שמפיקים החיישנים של פוג'י ואת היכולות של ניקון לעבוד בתנאי תאורה קשים, למדתי להעריך את היחס מחיר-תמורה המצוין של אולימפוס ועוד, אך קנון תמיד היו הטובות ביותר עבורי. נקודה.
לכן הפתיעה אותי (או שלא הפתיעה אותי) השיחה הבאה:
טוב, על השיחה אכתוב בפוסט הבא....השלישי והאחרון בסידרה.
דת.
אפתח את החלק השני של הסיפור שלי בהברה לאלו מבין קוראיי שאינם צלמים או חובבי צילום ואסביר שעולם הצילום המקצועי (בארץ לפחות) מתחלק לשני מחנות ברורים- מחנה ניקון ומחנה קנון.
אני משתיכת למחנה השני או במילים אחרות: הדת שלי היא קנון. את הדת הזאת לא ממירים.
בחלק הראשון סיפרתי איך מצאתי את הקנון הראשונה שלי וסיפרתי על התחושה המדהימה שהיא עוצבה לפי כף היד האישית שלי. היו עוד דברים: המצלמה המדהימה הזאת CANON EOS 5 ידעה לזהות את המבט שלי ולפקס את התמונה לפי הנקודות עליהן הבטתי. נכון, זה לא עבד פיקס ואי אפשר היה ממש לבנות על זה שתהיה חדות מקסימלית בתמונה, אבל הרעיון, הרעיון הלהיב אותי כל כך שיכולתי להתפוצץ מרוב אושר שאני הבעלים החוקיים של מצלמה שיודעת לעשות דבר כזה ועוד הרבה יותר. אני חושבת שקנון לא המשיכו עם הרעיון הזה בדגמים הבאים שלהם, כנראה שלא רק אצלי הפיצ'ר הזה צלע, אבל מעולם, מעולם קנון לא הצליחו, לעניות דעתי כמובן, לייצר מצלמה שמשתווה למצלמה הזאת. סופר מצלמה!
רק אציין שבאותם ימים הצילום הדיגיטלי היה לא יותר משמועה רחוקה ולא ממש מציאותית, קוריוז בדיוני בשיעור טכנולוגיה, ולכן המצלמה המדוברת איננה דיגיטלית כמובן.
זוהי הדת שלי אם כך. אני קנוניסטית. הייתי ואהיה.
מעולם אחר כך לא חיפשתי מצלמה של יצרן אחר, גם לא מצלמות פשוטות לשימוש ביתי וודאי שלא מצלמות מקצועיות.
קנון היה ונשאר הבית שלי.
כשרציתי לקנות מצלמה הביתה לצלם את הילדים תמיד בדקתי מה יש לקנון להציע ובחרתי מהמבחר הזה. לעיתים רחוקות פזלתי לעבר מצלמות זולות ואוכותיות (יחסית) של חברות אחרות ופעם-פעמיים אף רכשתי מצלמה ביתית של חברה אחרת והצטערתי, לא בשל הבגידה אלא בשל התוצאות שקיבלתי ממנה.
גם כשהצילום הדיגיטלי כבש את השוק המקצועי ולא היתה לי ברירה אלא לרכוש מצלמה דיגיטלית, ברור היה לי מה אני מחפשת ולא שקלתי שום מצלמה של שום יצרן אחר- שוב הדלפק של האחים יוגנד ושוב מצלמות פזורות עליו, הפעם רק קנון. דיגיטלית.
והן לא איכזבו אותי אף פעם, כמו האלוהים אצל הדתיים- הטוב והמייטיב שכל מה שקורה הוא לטובה, כך גם אצלי, כל מה שעברנו היה לטובה. גדלנו וצמחנו.
לאחרונה הבנתי שדווקא בתחום המצלמות הביתיות (כוון וצלם) אפשר לחסוך כסף אם קונים מצלמה עם נתונים טובים מאוד שאינה שייכת לאחד מ 3-4 השמות המובילים ולהישאר עם תוצאות יפות למדיי.
יצא לי להמליץ ללא מעט אנשים על מצלמות ביתיות ולכן גם לחוש אותן לאחר מכן ולקבל תגובות משתמשים. למדתי להעריך את הצבעים הנהדרים שמפיקים החיישנים של פוג'י ואת היכולות של ניקון לעבוד בתנאי תאורה קשים, למדתי להעריך את היחס מחיר-תמורה המצוין של אולימפוס ועוד, אך קנון תמיד היו הטובות ביותר עבורי. נקודה.
לכן הפתיעה אותי (או שלא הפתיעה אותי) השיחה הבאה:
טוב, על השיחה אכתוב בפוסט הבא....השלישי והאחרון בסידרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה