אני לא כזאת.
לא שאסרב לאיזה אייטם משובח בפריים-טיים באחד מהערוצים הנצפים בטלויזיה או ברדיו
לא שאסרב לראיון במקומון נידח או בתחנת רדיו אזורית בבאר-שבע על צילום ילדים (...)
אך יש לי גבולות והם לא תמיד עומדים בקנה אחד עם הרצון להתפרסם (בכל מחיר?).
אני משתדלת להקפיד שאם כבר מדברים עלי שזה יהיה על העבודה האיכותית שלי או משהו שעשיתי ולא על החיים הפרטיים או כל מידע צהוב כזה או אחר.
אז אני לא מפרסמת תמונות עירום שלי (טוב, אני גם לא מצלמת כאלו...)
במשרד לידי יושב אדם אחר, שונה ממני מאוד. יש לו יכולות מעולות בתחומו- ייעוץ אישי ועסקי. הוא פיתח שיטת אבחון מדהימה בפשטותה וביכולותיה. איש מזהיר שמאוד אוהב שמדברים עליו ממש לא משנה לו מה אומרים.
הבוקר, בעודי מרפרפת על עמוד הפייסבוק שלי, בודקת מה חדש אצל חבריי הוירטואלים, נעמד השכן מאחוריי וביקש שאלמד אותו מספר פונקציות בפייסבוק.
אז הסברתי לו על העמוד שלי, והגענו ללשונית התמונות. הוא הביט מבט מהיר בתמונות ושאל אותי:
"איך זה שאין לך צילום עירום שלי בתמונות?"
לא עניתי.
