צילום הוא צילום הוא צילום הוא צילום.
נכון, אך גם בתוך העולם הזה שנקרא צילום יש הרבה מיומנויות שונות שנדרשות לסוגים שונים של צילום.
הזדמן לי בשבועות האחרונים לצלם וידאו לצורך פרויקט מעניין שאני עובדת עליו בימים אלו וייחשף בתחילת יוני (עוד תשמעו ממני עליו לכשיגיע הזמן).
גיליתי שמיומנויות צילום הסטילס שלי תורמות רבות לצילום הוידאו אך גם משפיעות על התוצאה הסופית במקומות רבים נוספים.
בשלב הראשון העמדתי את המצלמה על חצובה, כיוונתי פריים יפה, סידרתי את התאורה והתחלתי לצלם. זה היכה בי כעבור מספר שניות שאני צריכה לבדוק גם את איכות הסאונד ולשים לב לתנועת הנושא המצולם בתוך הפריים, לנוע איתו או להישאר סטטית, אך להגיב או לפחות לחשוב על זה.
פתאום הבנתי שהתמונה פה זזה לי. אני יכולה להשתמש בתנועה הזאת. הבנתי והפנמתי שלא מדובר במצלמת סטילס אלא בוידאו ושכדאי לי הקדיש מחשבה לא רק לפריים הבודד כמו שאני רגילה, אלא לכל הרצף, לתנועה וגם למה שיקרה בהמשך. להבין שכל החומר שאני מצלמת יוצא לעריכה (אצל אחד העורכים המוכשרים בארץ, תודה ששאלתם) וכדאי לצלם בהתאם.
הי, התמונה זזה וזה לא מובן מאליו. התחילו לרוץ לי סרטים בראש, הלכה למעשה!
אני זוכרת ,לפני עידן הקרח כשהייתי סטודנטית צעירה לצילום, צילום וידאו היה חלק ממערכת הלימודים שלנו. אהבתי את השיעור הזה מאוד, אך הבנתי שממש קשה לי ליצור במדיה הזאת. המח שלי ממש מוגבל ליצירת פריים בודד, מעבר לזה הסיפור הופך להיות מורכב עבורי עד בלתי אפשרי. בתקופה ההיא ייחסתי את זה לגילי הצעיר ולשלב המוקדם בהתפתחות שבו אני נמצאת. למדתי את החומר, התנסיתי ואהבתי, אך ממש לא הצלחתי לייצר סרטים. בסוף עזבתי את זה. חשבתי שהזמן והשנים יבשלו אותי ויאפשרו לי להתפתח עד שאוכל להגיע למקום הזה שבו המח שלי יוכל להשתלט על 24 פריימים בשנייה. הדבר טרם קרה, אני חייבת לציין, ובזאת נוכחתי השבוע.
כנראה שנגזר עלי להיות צלמת סטילס ולהסתפק בפריים הבודד- אמנות התמצות.
אז השבוע חזרתי לצלם קצת בוידאו.
התוצאות יפורסמו גם כאן- בבלוג הזה ממש בעוד קצת יותר מחודש.
אז תוכלו לשפוט אתם אם הצלחתי להשתלט על תנועת הפריימים או שכדאי להשאר בבודד.
נכון, אך גם בתוך העולם הזה שנקרא צילום יש הרבה מיומנויות שונות שנדרשות לסוגים שונים של צילום.
הזדמן לי בשבועות האחרונים לצלם וידאו לצורך פרויקט מעניין שאני עובדת עליו בימים אלו וייחשף בתחילת יוני (עוד תשמעו ממני עליו לכשיגיע הזמן).
גיליתי שמיומנויות צילום הסטילס שלי תורמות רבות לצילום הוידאו אך גם משפיעות על התוצאה הסופית במקומות רבים נוספים.
בשלב הראשון העמדתי את המצלמה על חצובה, כיוונתי פריים יפה, סידרתי את התאורה והתחלתי לצלם. זה היכה בי כעבור מספר שניות שאני צריכה לבדוק גם את איכות הסאונד ולשים לב לתנועת הנושא המצולם בתוך הפריים, לנוע איתו או להישאר סטטית, אך להגיב או לפחות לחשוב על זה.
פתאום הבנתי שהתמונה פה זזה לי. אני יכולה להשתמש בתנועה הזאת. הבנתי והפנמתי שלא מדובר במצלמת סטילס אלא בוידאו ושכדאי לי הקדיש מחשבה לא רק לפריים הבודד כמו שאני רגילה, אלא לכל הרצף, לתנועה וגם למה שיקרה בהמשך. להבין שכל החומר שאני מצלמת יוצא לעריכה (אצל אחד העורכים המוכשרים בארץ, תודה ששאלתם) וכדאי לצלם בהתאם.
הי, התמונה זזה וזה לא מובן מאליו. התחילו לרוץ לי סרטים בראש, הלכה למעשה!
אני זוכרת ,לפני עידן הקרח כשהייתי סטודנטית צעירה לצילום, צילום וידאו היה חלק ממערכת הלימודים שלנו. אהבתי את השיעור הזה מאוד, אך הבנתי שממש קשה לי ליצור במדיה הזאת. המח שלי ממש מוגבל ליצירת פריים בודד, מעבר לזה הסיפור הופך להיות מורכב עבורי עד בלתי אפשרי. בתקופה ההיא ייחסתי את זה לגילי הצעיר ולשלב המוקדם בהתפתחות שבו אני נמצאת. למדתי את החומר, התנסיתי ואהבתי, אך ממש לא הצלחתי לייצר סרטים. בסוף עזבתי את זה. חשבתי שהזמן והשנים יבשלו אותי ויאפשרו לי להתפתח עד שאוכל להגיע למקום הזה שבו המח שלי יוכל להשתלט על 24 פריימים בשנייה. הדבר טרם קרה, אני חייבת לציין, ובזאת נוכחתי השבוע.
כנראה שנגזר עלי להיות צלמת סטילס ולהסתפק בפריים הבודד- אמנות התמצות.
אז השבוע חזרתי לצלם קצת בוידאו.
התוצאות יפורסמו גם כאן- בבלוג הזה ממש בעוד קצת יותר מחודש.
אז תוכלו לשפוט אתם אם הצלחתי להשתלט על תנועת הפריימים או שכדאי להשאר בבודד.
