פוסט מצולם- שיפוץ הסטודיו חלק א'

יש לי סטודיו לצילום מסחרי. אני מצלמת בו הרבה דברים, בעיקר מוצרים ופורטרים. קצת אופנה, קצת משפחות, קצת בוקים לבר/בת מצווה, דוגמנים ושחקנים.
עברתי לכאן לפני שנה וחצי כמעט ולאחרונה נוצרה תחושה מאוד חזקה שאני ממש אבל ממש חייבת חדר איפור והלבשה.
המאפרת שלי תמיד עובדת במעבר ובימים עמוסים נעשה שם קצת צפוף במעבר.
יש מקום ולכן הוחלט ברוב קולות לצמצם קצת את המשרד של היועץ ולבנות שם חדר איפור מקצועי ומכובד.
הנה יש לנו פרויקט ! (כמה זמן חיכינו)
התחיל מצעד בעלי המקצוע שבאו לבחון את העבודה ולתת הצעות מחיר. בחרנו בסוף את זהר. הוא איש מקצוע מעולה, עובד מהר, נקי וטוב ובעיקר הוא בנאדם, פשוט בנאדם ולנו זה חשוב.

הנה החדר בזמן העבודה:

בזמן העבודה הקצר של זוהר אנחנו התחלנו לעבוד על המראה המקצועית. תאמינו לי זה היה הפרויקט המורכב ביותר בכל החדר הזה. לדעתי, כשבנו את קיסריה העתיקה לא הקדישו כל כך הרבה דיונים, מחשבות, ויכוחים, הסתובבות ולמידה כמו שנעשה פה עם המראה:

מזל שיש לי עובד נמרץ ורציני. אמנם בשעות הפנאי שלו הוא יועץ, אך תנו לו פרויקט כזה והוא יסתער עליו בכל הכח ויגרום גם למראה הקטנה ביותר להרגיש שהיא מראה מלכותית:

אני מצידי לא ממש נתתי לבלאגן הזה להפריע לי בעבודתי השוטפת ובכל מיקרה את הלקוחות שלי החדר הזה לא מעניין בשלב הנוכחי- הם רוצים עבודה:

שני דברים קרו בזמן שאני עובדת במחשב, זה הראשון:

אליו יש לי הסבר כי אני מכירה את האדם היקר שבונה פה. אבל לדבר השני ההסבר יותר קשה:

אוכל רק לציין שנתבקשתי ע"י היועץ/פועל שלי לעזור במשך 5 דקות בבניה ובהן הצלחתי להיפצע באצבע. הפציעה עצמה לא הטרידה אותי במיוחד רק העובדה שנאצלתי לחבוש את האצבע בטישו ומסקינגטייפ הטרידה אותי קצת...

אז החדר מתקדם, ובשלב הזה אני מבינה שאני חייבת להיפטר מהספה הגדולה שלי בסטודיו ולפנות מקום לספה הקטנה

שמקומה הקודם היה בחדר האיפור החדש.

איך עשיתי את זה?

פרטים בפוסט הבא הכולל גם תמונות נדירות של החדר המושלם והפעיל כולל עבודה בו ו...

הפתעה.

שיווק ויראלי

אני אוהבת את הדברים האלו מאוד.
רק תנו לי כל מיני שטויות טיפשיות שאפשר לשחק איתם ואני כולי בהתלהבות.
אז זה הדבר האחרון שמצאתי ברשת. לא יודעת איך זה יכול לעזור לי לשוק את עצמי ואת העבודה שלי
אבל הנה זה לפניכם, קבלו אותי בסרט קצר שנעשה עליי (ואולי גם עליכם בהמשך...):
http://en.tackfilm.se/?id=1263813820125RA97


מ אתם אומרים?
חמוד, לא?

קשרים וקישורים- סיבוב קצר באמצעות העכבר

את מירב מוסקוביץ' אני מכירה כבר מספר שנים, אך רק שיטוט באינטרנט חשף אותי לעיסוק הצבעוני והמקסים שלי: בלונים בצורות שמחות וצבעוניות במיוחד. למירב יש יכולת דיבור בשטף ובקצב מטורף תוך כדי עיצוב הבלון. אל תנסואפילו לעקוב אחריה בשני המישורים. אני ממליצה להתמקד על דבר אחד- הדיבור או העשיה ולהישאר שם.
יש לה אתר עם כמה דוגמאות ואפשרויות: http://www.ballonim.co.il/page2.html
אבל לא כתוב שם על הדבר המתוק ביותר שהיא עושה: סדנאות בלונים למבוגרים! אם אתם רוצים לצאת מגניבים מול הקטנים שלכם על בסיס קבוע אתם מוזמנים להגיע לאחת הסדנאות שהיא עורכת בפרדס חנה (ואני מניחה שתוכל להגיע לקבוצות בכל הארץ) וללמוד לעשות כמה צורות מבלונים. אם אתם יצירתיים תוכלו להמשיך משם אני מניחה, ואם לא תבואו שוב. זה במחיר ממש שווה לכל נפש. לי כבר אין ילדים קטנים (למזלי...) אבל זו גם מתנה נהדרת להורה חסר אונים.
ממליצה בחום.

את רוב הזמן שלי אני מעבירה בכל זאת בעבודה (ויש היאמרו בפייסבוק אבל זה לא נכון...)ולכן מאוד חשוב לי לעבוד עם אנשים טובים. אני אוהבת לקוחות חמודים, נעימים ובעיקר כאלו שנותנים לי קרדיט ומעריכים את העבודה שלי.
אין הרבה כאלה וזו האמת.
לאחרונה הבחנתי בעובדה מעניינת: רז זייברט מסטודיו רז http://www.studioraz.net/
הוא מעצב גרפי מוכשר. מפעם לפעם, כשהוא זקוק לצילומים עבור הלקוחות שלו, הוא מפנה אותם אלי.
תמיד, אבל תמיד, מדובר בלקוחות הכי מקסימים שיוצא לי לעבוד איתם.
ואני שואלת את עצמי אם זה משהו בו שמושך את האנשים המקסימים והנעימים האלו, או שהוא בוחר אותם.
אני לא יודעת מה זה, אבל כשיש לי עבודה עם סטודיו רז אני יודעת שאני שמחה באופן מיוחד.

לין חלמיש היא אישה יקרה.
יש לה מקצוע חד פעמי עם אפס תחרות בארץ והמון עבודה- היא יועצת אבל ואובדן.
http://www.lynnehalamish.com/index.asp?lang=heb
נשמע כבד אך מדובר באחת הנשים המשעשעות שיצא לי להכיר.
לפני שנתיים בערך לין הוציאה ספר בהוצאת אוקספורד המוערכת. הספר כתוב באנגלית ולכן כשקראתי אותו (לא הצלחתי הכל...) לא הצלחתי לרדת לעומק המשמעויות (טוב, לא הבנתי אף מילה...).
בימים אלו יצא הספר סופסוף בעברית. לין הוציאה אותו בעצמה בכדי שתוכל לפקח על כל שלבי בתהליך ולא תצטרך להתפשר מול הוצאת ספרים. ככה זה כשאתה פרפקציוניסט.
אני קראתי את הספר המרתק הזה, המורכב מ 30 סיפורי מקרה שונים המתארים מצבים שונים של התמודדות עם אבל ואובדן ונותן כלים להתמודד עם כל מצב. כל הסיפורים אמיתיים ורק השמות שונו. ההרגשה הראשונה שלי היתה שהספר צריך להיות בכל בית. הוא כל-כך חשוב ועוזר, ואף פעם אי אפשר לדעת מתי נזדקק למידע הרב שהוא נותן.
אני קניתי ישירות מלין, אך ניתן להשיג אותו כרגע בדידו סנטר (מרכז המושבה פרדס חנה) וגם כאן:
http://www.lynnehalamish.com/content.asp?type=3&lang=heb
קריאה נעימה.

רוצים לקנות מצלמה חדשה ולא יודעים מה לבחור?

יופי.
הגעתם למקום הנכון.
היום אני רוצה לבחון לעומק את נושא רכישת המצלמות הדיגיטליות ע"י אנשים פרטיים שאינם צלמים מקצועיים.
רוב האנשים לא יודעים למה צריך להתיחס כשבאים לקנות מצלמה ולכן הם הולכים על דברים שהם מבינים או מוכרים להם כמו מחיר או שם היצרן.
אני רוצה לפרק את הנושא לגורמים. אתייחס בסעיפים לכל נקודה הדורשת התייחסות. אם אתם לפני רכישת מצלמה מומלץ לעבור על הסעיפים ולתת את התשובות שלכם.

חשיבה מקדימה:
1. הגדירו תקציב בו תוכלו לעמוד. רצוי שיהיה משהו ריאלי ולא 300 ש"ח. מצלמות טובות שיתנו תוצאות יפות אפשר להשיג מ 800 ש"ח בערך. תנסו להעלות קצת אם אפשר בכדי לאפשר לכם גמישות.
2. חשבו מה הצרכים שלכם: האם אתם מצלמים בעיקר את הילדים?   האם אתם מצלמים נופים ? האם אתם מצלמים הרבה במקומות סגורים וחשוכים כמו בית? האם אתם אוהבים שהמצלמה נמצאת תמיד בתיק? האם אתם מצלמים הרבה או מעט? האם אתם נוהגים להשתמש בצילומים להגדלות והדפסות או מצגות? האם אתם משתמשים במצלמה גם לצרכים של עבודה שלכם?
כל תשובה נותנת נקודה להתייחס אליה כשנבוא לבחור מצלמה.
לדוגמא: אם אנחנו מצלמים בעיקר ילדים נרצה שהזום האופטי שלנו יהיה גדול בכדי שניתן יהיה לצלם את הילד מרחוק מבלי להפריע לו. אא אנחנו מצלמים הרבה בתוך הבית נרצה פלאש חזק ואיכותי, ואם אנחנו אוהבים את המצלמה איתנו בתיק לשליפה מהירה סביר שנרצה מצלמה קטנה ודקה באופן יחסי.
לכל הפרמטרים האלה יש חשיבות רבה בבחירת המצלמה.

יוצאים לבחור מצלמה:
אני מנהלת את ענייני הרכישות שלי באינטרנט. לפחות ברמת החיפוש, הדגמים והמחירים. יש הכל, ניתן גם להשוות. רוב החנויות הפיזיות מנהלות היום גם חנויות וירטואליות ברשת ומציעות מחירים סבירים בד"כ, וכמובן שניתן לבצע השוואה עם חנויות אמריקאיות כמו b&h הניו-יורקית המפורסמת.

עכשיו הגיע הזמן להפוך את הדרישות שלכם למצלמה.

אנסה לתת כאן טבלה של הצרכים ובסוף יהיה מילון מושגים למי שלא מבין משהו:
מצלמים ילדים- זום אופטי x10 לפחות.
מצלמים נופים- עדשה רחבה 28 מ"מ בצד הפתוח.
מצלמים הרבה- מגה פיקסל 6 מיליון ומעלה
אוהבים מצלמה בתיק- מצלמה דקה וקומפקטית ללא ידית אחיזה.
אוהבים איכות- מצלמה דמוית slr
צלמים חובבים שאוהבים להחזיק מצלמה ביד- דמוי slr.
רוצים אפשרות להחליף עדשות- slr בלבד.
מצלמים בתוך הבית ומקומות סגורים- פלאש חזק ואיכותי.
מצלמים בזויות צילום שונות- מסך מפרקי.

עכשיו תיקחו את כל הפרמטרים שהגדרתם ותערבבו היטב עם הגדרת התקציב הראשונית שלכם.
יש לכם מיפרט.

נקודות למחשבה:
יצרן- ישנם שמות של יצרנים מוכרים וידועים בתחום הצילום כמו ניקון וקנון שהרויחו את השם והיוקרה שלהם בכבוד. המחירים שלהם בהתאם. צלמים מקצועיים יעבדו רק עם מצלמות של יצרן כזה אך אתם לא ממש זקוקים לזה. ישנם יצרנים מעולים שלא שייכים לליגת ניקון-קנון אך הם מעולים, כמו פוג'י למשל שאני מאוד אוהבת.
לעיתים קרובות תוכלו למצוא שתי מצלמות עם נתונים כמעט זהים בהפרש מחירים גדול רק בשל היצרן.
אני מאוד אוהבת את פוג'י בגלל הצבעים שהם נותנים. יש להם חיישן מעולה שמפיק צבעים עזים ומאוד רווים (זה הקטע שלהם, גם בימי הנגטיב/שקופיות אהבתי את הצבעים של פוג'י מאותה סיבה) גם אולימפוס, מינולטה, פנטקס ועוד.
הסתייגות- עם זאת אני ממש לא ממליצה ללכת על מצלמות מחברות שלא שמעתם עליהן אף פעם או כאלו שמתמחות בייצור של מוצרים אחרים לחלוטין.

דגמים- בכל חודש ואפילו פחות לעיתים יוצא דגם חדש של מצלמה ובועט לאחור את הדגם הקודם לו. סביר להניח שלצרכים שלכם הדגם החדש של שנה שעברה יהיה מעל ומעבר. תכינו שיעורים- תראו מה הדגם החדיש ביותר בקטגוריה המתאימה לכם ולכו צעד או שניים אחורה ממנו- תמצאו שם מצלמה שסביר להניח תתאים לצרכים שלכם ואפילו למעלה מזה במחיר זול להפליא.

קנייה- בשלב הזה אני ממליצה לגשת פיזית לחנות ולגעת במצלמה. לראות אם היא נוחה. אם התפריט מובן ונגיש לכם, אם אין איזו בעיה או חוסר נוחות עבורכם. תחשבו על כל ההגדרות שהצבתם לעצמכם בהתחלה.

תוספים- כשאתם מגיעים לשלב הקניה, ולא משנה אם אתם מבצעים אותה בחנות פיזית או באינטרנט, תבדקו אם יש תוספות שאתם מקבלים או שצריך להוסיף.
אז מה צריך?
כרטיס זיכרון- בשל ריבוי המגה פיקסלים במצלמות רצוי שיהיה כרטיס בנפח מכובד שיוכל להכיל כמות תמונות רצינית- 4 גיגה ומעלה. אני ממליצה על כרטיס רזרבי נוסף בנפח קטן יותר. שיהיה.

תיק-המצלמה חייבת להיות כל הזמן בתיק. התיק צריך להתאים למצלמה ולכם-לגודל שלה ואם יש דברים שאתם אוהבים שיהיו איתה תמיד גם הם צריכים מקום (סוללות,כרטיס נוסף,ספר).

סוללות נטענות- יש מצלמות שמגיעות עם סוללה נטענת ומטען (בד"כ סוני) אך רובן מופעלות על סוללות אצבע פשוטות. אני ממליצה לרכוש 2 סטים של סוללות נטענות חזקות+מטען מהיר ולשמור על איכות הסביבה.
במקרה כזה מומלץ למשל שהתיק יוכל להכיל את כל אלו וכך אם אתם יוצאים לטיול ארוך ניתן להטעין את הסוללות במהלך הטיול.

קורא כרטיסים- לא חובה. אני באפן אישי לא אוהבת לחבר את המצלמה למחשב בכדי להוריד את התמונות. אם אין לכם מחשב נייד עם קורא כרטיסים מובנה תשקלו את האפשרות לקנות אחד. הם לא יקרים בד"כ ושווים את זה. אם לא, תחברו את המצלמה למחשב.

שימו לב-לעיתים קרובות יש מבצעים על מצלמות שנותנים לכם את התוספות הללו או חלק מהן. אם הן מתאימות לצרכים שלכם תוכלו לחסוך כאן כמה שקלים. בקניה בחנות ניתן לבקש מתנה ולקוות שתקבלו.

עכשיו כל מה שנותר זה להתחיל ללמוד את המצלמה ומה שהיא מציעה לכם. אני אוהבת ללמוד תוך כדי תנועה (התנסות)
אל תצפו לדעת ולהשתמש בכל הפונקציות שיש למצלמה. תדעו להשתמש במה שאתם צריכים, זה מספיק.
אה, ותשתפו את התמונות....

מילון קצר:
זום אופטי- אורך מוקד משתנה של העדשה מאפשר להתקרב ולהתרחק מהאוביקט כביכול. במצלמות דיגיטליות חילקו את הזום לאופטי ודיגיטלי. הזום האופטי משתמש בעדשה בכדי להתקרב ולהתרחק ואילו הזום הדיגיטלי משתמש בחיישן ולכן מקטין את גודל הקובץ המופק. משמע- מתקרב על חשבון איכות התמונה. לא מומלץ.
מצלמת slr- מצלמה רפלקסית מקצועית או חצי מקצועית בה ניתן להחליף עדשות לפי הצרכים. מצלמות רפלקסיות כאלות נמכרות רק כגוף מצלמה ועדשות בנפרד.
מצלמה דמוי slr - מצלמה המעוצבת כמצלמה רפלקסית אך לא ניתן להחליף בה עדשות.
מסך מפרקי- מסך אחורי הניתן לסיבוב לכל הכיוונים. ניתן לצלם בזויות שונות וגם להתאים לכיוון השמש (אני מאוד אוהבת).

off topic בתור לרופא (או- למה אני לא אוהבת להיות חולה)

לכל אחד יש את הסיבות שלו מדוע הוא לא אוהב להיות חולה. אלו פחות או יותר אותן סיבות- ההרגשה הלא נעימה בגוף, חוסר האונים, הפסד ימי העבודה. זה לא נעים.
ואני? אני יכולה לחיות עם כל אלו. הבעיה שלי היא קופת חולים!
כל ביקור בקופת חולים מוציא ממנירמות של ארסיות שלא ידעתי שבכלל קיימות בי.
למה אני כותבת את זה?
אתמול בבוקר התקשרו אלי מביה"ס של הקטנה לבוא לקחת אותה מסיבה בריאותית. עצרתי את כל העבודה כמובן ונסעתי לביה"ס. משם ישר לקופת-חולים.
 ביקשתי להיכנס לרופאת ילדים. הרופאה הקבועה שלנו עברה לסניף אחר ואני הולכת אחריה באש ובמים, רק שלא הספקתי להעביר את הבנות, הן לא היו חולות לאחרונה אז נאלצתי להיכנס לרופאה שאנחנו לא מכירות. להיכנס זו כמובן לשון מטפורה כי פשוט לא הצלחתי להיכנס אליה!
המזכירה המקסימה ביקשה שאחכה בתור כי ממש ריק שם וסביר שאכנס מהר. הלכתי לחדר ההמתנה ושם חיכו שלושה ילדים, לא כולל את מי שהיה בפנים. לא אלאה אתכם בכל הזמן שישבתי שם והתנשפתי בכל מעצבים, רק אציין שעברה שעה!! שבה נכנסו שלושה!!! ילדים. מה? למה? אני באמצע יום עבודה לכל הרוחות. רק מלכתוב את זה העצבים חוזרים אלי, ואני אדם רגוע. בשלב כלשהו הצלחתי לאתר רופאה אחרת שישבה בדד בחדר צדדי והצלחתי לשכנע אותה לקבל אותנו, לבדוק את הילדה ולתת לנו מירשם (מקווה שלא עשיתי טעות- ימים יגידו). חשבתם שבזאת הסתיימו תלאותי? לא ולא. פני היו כעת לכיוון בית המרקחת. עוד מקום גהינומי שהוא למעשה גן- עדן לזקנים. אפשר להעביר שם יום שלם בתור.
לא להאמין. לשם כבר הגעתי עצבנית אז לא נאשים את הרוקח או הזקנה שהתווכחה איתו שעות על תרופה מסוימת, או את זה שבא לקחת תרופה לאבא שלו ולא ידע אם הוא לוקח משהו אחר אז התקשר אליו כהגיע תורו ובדיוק נגמרה לו הסוללה בנייד, אז הרוקח התקשר מהסניף והאבא לא הבין מה הוא רוצה ומה הבעיה.
אני בתור.
אנשים.
אני בתור!!!
שעתיים.
בסוף יצאתי משם. קניתי המון ויטמינים ותוספים- לא רוצה להיות חולה בחיים- אני והבנות שלי.
לא רוצה להגיע למקומות האלה.
אני חושבת שזה מקצר לי את החיים משמעותית כל ביקור בסניף קופת-חולים.
תהיו בריאים
מיה

מאחורי הקלעים (צילומי הלבשה תחתונה ספורטיבית)

אתם פותחים קטלוג אופנה, מדפדפים בין הדפים, מתרשמים מהבגדים, מהדוגמנים, מהצילומים, מהמחירים.

האם אתם יודעים כמה עבודה ומחשבה הושקעו ביצירת הקטלוג?

ברצוני לנסות לאפשר לכם הצצה על קצה המזלג לחלק מתהליך יצירת הקטלוג, עם התמקדות מתבקשת בצילומים.

לא אתחיל בהתחלה, כי אני מצטרפת לתהליך לאחר שהוא התחיל. פונים אלי כשיש צורך ורצון להפיק קטלוג או כל חומר פרסומי אחר. פונה אלי המעצב או הלקוח. אנחנו יושבים ומגבשים קונספט ויזואלי שילווה אותנו- כיצד יראה הקטלוג, למי הוא מיועד, מה האווירה שהוא צריך להעביר וכו'.

כשיש לנו תשובות לשאלות האלו ניתן להתחיל לעבוד- בוחרים אתר צילום שישרת את המסר- סטודיו או לוקיישן, בוחרים את הדוגמנית. במקרה שלנו הקטלוג מיועד לקניינים וסוכנים מחנויות בארה"ב ואירופה ולכן יובל הלקוח רצה צילומים נקיים בסטודיו על רקע אחיד שיראו טוב את המוצרים שלו (תחתונים וחזיות בעיקר), מאחר וכל המוצרים הם באוריינטציה ספורטיבית ומיועדים לפעילות ספורטיבית, אני כיוונתי לקו ספורטיבי בהפעלת הדוגמנית, וגם אפילו באיפור, רציתי שיאפרו אותה איפור זיעה. רז המעצב ויובל קצת הורידו אותי מזה. בסדר, לא צריך באמת להיסחף....

בחרנו דוגמנית צעירה וקלילה, ג'ינג'ית שתשדר ספורטיביות וקלילות. במקרה כזה הגוף שלה מהווה גורם מכריע בבחירת הדוגמנית משום שרואים ממש את כל הגוף בצילומים. בכדי לחסוך בעלויות החלטנו לחפש דוגמנית שלא דרך סוכנות ולשם כך השתמשנו בכל מה שיש לweb 2 להציע לנו.

הצפנו רשתות חברתיות ומיילים, בלוגים ופורומים (בעיקר עדי המאפרת...) וכך הגענו אל רז:

נקבע יום צילומים, נבחרו הדגמים שיצולמו וכל מה שנותר זה להתחיל.

אני מבחינתי גיבשתי לי סגנון תאורה שיתאים: צריך להשתמש ברקע לבן, אני צריכה להאיר את כל הגוף באופן אחיד, התאורה צריכה לשדר קלילות ולא להיות דרמתית וכמובן לתמוך ביופייה הטבעי של רז.

בבוקר רז הגיעה מאיזור נהריה עם אבא שלה, עדי הגיעה מפרדס חנה עם בטן של חודש שמיני ומזוודת איפור שנראית כמו מזוודות לניטרול פצצות חכמות, יובל הגיע עם ארגזי פלסטיק מלאים בתחתונים, חזיות וגופיות ורז המעצב הגיע בידיים ריקות (בינתיים...).

התחלנו.

גשם מטורף בחוץ ואצלנו חם אש, כי רז כמעט עירומה ואנחנו לא רוצים להקפיא אותה (זה לא מצטלם טוב, באמת...). עדי איפרה איפור טבעי וקליל, נבחר הסט הראשון ורז עלתה על הסט.

עכשיו תורי.

אני צריכה להכניס אותה לראש שלי שתבין את הקו אותו אני רוצה להעביר. המסר נמצא אצלי בראש ורז היא האמצעי להעביר אותו, לכן חשוב מאוד שתהיה כימיה והבנה. אני צריכה לתת לה הרגשה נהדרת על הסט, שהיא הכי יפה בעולם, אחרת זה לא יעבוד. ניסיתי להעביר לה את הנושא הספורטיבי שאותו אנו רוצים להעביר, הקפצתי אותה, הרצתי אותה, רז המעצב הגרפי של כל הפרויקט הזה רץ הביתה להביא צמד משקולות:

הכל היה בסדר, אבל הרגשתי שמשהו לא קורה עד הסוף.

ואז הכנסתי את המאוורר לפעולה. זה היה הרגע שבו צריך לחשוב אחרת, להבין שהקונספט שליווה אותנו בכל תהליך החשיבה והתכנון פשוט לא יכול לקרות בשטח כרגע וחייבים למצוא מה כן יעבוד. ראיתי על רז הדוגמנית שהיא רוצה להביא אותה ב fashion, אז הלכנו על זה וזאת היתה החלטה מצוינת:

הסטים התחילו לרוץ- מצלמים, מחליפים בגדים, מצלמים, תיקוני איפור, מצלמים, מחליפים וכך הלאה.

יום מדהים.

חלק מהצרכים היו להראות את הטקסטורות של הבדים, את הדרך שבה הם מונחים על הגוף, את העובדה שהם ללא תפרים וכך הלאה. אז צילמתי גם תמונות שהראו בדיוק את מה שצריך בלי כל הפוזות. בכל זאת, מה המטרה שלנו בכל היום הזה?

שהלקוח היקר ימכור המון בגדים בזכות הצילומים.

הנה לדוגמא צילום המעביר את הדוגמא של התחתון הזה:

וצילום המראה ביתר בירור את העובדה שאין תפרים בחזייה ואת הבד המיוחד שלה:

עכשיו כל הקבצים עוברים עיבודים קלים, המרות והולכים לרז המעצב הגרפי שיהפוך אותם לקטלוג מרשים שלבטח יביא הרבה מכירות ללקוח.

פנויה לשאלות

מיה