סינגפור.

אז זה אמיתי, אני בסינגפור, חציתי חצי עולם ביממה (ברוטו, כולל הפרשי זמן לרעתי...)
באמת מקום אחר, כל כך שונה מכרכור. הכל כאן נקי, יפה, מסודר, ואפילו עמדתי שעה בתור לצ'יינג' בלי לקטר להנהלה...

היום הסתובבתי לראשונה לבד, אחרי שכבר נדבקתי לנטע לזנב ו"עבדתי" אתמול בפיצה, ראיתי הצגה של סטודנטים לתאטרון מבית הספר המדהים לה-סאל, שהוא פשוט נראה כמו מקום מיוחד במינו ללמוד בו אמנות מכל סוג שהוא.
אכלתי ושתיתי במקומות מיוחדים ובאמת שונים מכל דבר שאני מכירה וגם עשיתי עיסוי ברגליים כי מאוד קשה פה...

אז היום הייתי לבד, הסתובבנו אני והמצלמה שלי ברחובות. נטע הסבירה לי בערך לאן ללכת ואמרה לי שמות של מקומות אבל אני ממש לא מצליחה לזכור את השמות של המקומות פה אז די מהר לא ידעתי לאן מועדות פני, איפה אני, מה השעה וגם כמובן הייתי ללא טלפון. מזל שהיהלי בתיק מכתב עם כתובת הבית של נטע בשביל להראות לנהג מונית, זה הרגיע אותי ואיפשר לי להנות מהסיבוב שלי:

באמת מקום יפה שהכל משתלב בו- ישן עם חדש, מזרח עם מערב, גשם עם שמש ושמחה עם ששון

תכל'ס היה לי חם, חם בסינגפור...
אז חיפשתי מקום ממוזג והגעתי לקניון שחלקו נמצא מתחת לאדמה וחלקו בחוץ. מדובר באירוע קניוני מפלצתי ואינסופי כמו מבוך של חנויות ודוכנים שאין שום דרך להתמצא בהם- אבל מסודר נקי וממוזג בסגנון סינגפורי מושלם

טונות של אנשי עסקים ובליל מטורף של שפות כל הזמן סביבי.
ואז ראיתי את המלון הענק הזה שניבנה לפני פחות משנה ע"י שלדון אידלסון, והאמת התרגשתי, לא מזה שראיתי את המלון אלא מזה שראיתי סופסוף משהו שאני מכירה...

הנה עוד כמה תמונות של מקומות יפים שראיתי היום עד שכבר היה לי חם מידיי ולא יכולתי יותר לצלם:

זהו להיום.
בהזדמנות הראשונה אני חייבת לצלם את הקישוטים המדהימים שכל העיר מוצפת בהם לקראת חג המולד. זה מהמם ברמות אחרות.

צילום עצמי- כלים פשוטים וטיפים לצילום עצמי מוצלח.

לצלם זה כיף.
אתם מצלמים את הסביבה שלכם כל הזמן, אך מה אתם עושים כשאתם צריכים לצלם את עצמכם?
עומדים מול המראה ומחזיקים את המצלמה בגובה החזה?
מבקשים מאדם קרוב לצלם אתכם?
משתמשים באפשרות הצילום העצמי במצלמה?

כל האפשרויות הללו הן טובות ונחמדות, אך בבסיסן יש דבר אחד חשוב- אתם האחראים על התמונה, גם אם לא אתם לוחצים בפועל על כפתור הצילום במצלמה.

ברצוני להעניק לכם כאן מספר כלים בסיסיים שיאפשרו לכם להגיע לתוצאות איכותיות יותר בעת צילום עצמי, לא משנה מה הדרך בה תבחרו.

שלב ראשון (וזה נכון תמיד לא רק כאן): מחשבה. עיצרו רגע לחשוב מה מטרת הצילום הזה, היכן אתם מתכוונים להשתמש בו ומה ברצונכם לשדר. בהתאם לזה ביחרו את סגנון הלבוש, חיתוך הפריים והרקע.
רקע יכול להיות קיר יפה בבית (פנימי או חיצוני) גינה ירוקה או ציבעונית, חדר עבודה ועוד.
שימו לב - אם אתם מצטלמים בגינה, לא צריך להתחבא בין ענפי השיחים, אתם לא מצטלמים להישרדות...
שימרו מרחק מסוים מהרקע ואפשרו לו להיות "רקע" ולא חלק מהנושא (שהוא אתם!)

שלב שני: תאורה. ישנה תאורה קיימת שיכולה להיות שמש או מקורות אור קיימים אחרים (מנורות) ותאורת פלאש שאנו יוצרים לצורך הצילום. לכל אחת מהתאורות הללו יש יתרונות וחסרונות וצריך לדעת לעשות בהם שימוש נכון וחכם.
אם יש לכם פלאש חיצוני במצלמה ואתם מצלמים בתוך מבנה, תוכלו להפנות אותו לתקרה או לאחד הקירות וכך לקבל אור מפוזר ורך יותר (ועל כן נעים יותר), אם הפלאש שלכם נמצא בתוך המצלמה ואתם מצלמים בתנאי תאורה קשים (מעט אור) השתדלו לרדת קצת במהירות הצילום וכך לעשות שימוש מסוים באור הקיים בכל זאת.
שימו לב- במהירויות סגר נמוכות נוצר טישטוש תנועה, הפלאש אמנם מקפיא חלק גדול מהנתונים אך אל תרדו מתחת ל 30/1 שניה.
אם אתם מצטלמים בתוך חדר בשעות היום ניתן להשתמש באור השמש אם תעמדו כשפניכם לחלון הפתוח (אולי קצת מהצד) וגבו של הצלם מופנה לחלון.
ניתן לאלתר גם רפלקטור (מחזיר אור) מחומרים קיימים בבית ע"י הנחת נייר כסף (מהמטבח) ליד הפנים בצד החשוך או בריסטול לבן באותה דרך. הם יחזירו את האור וימלאו את הפנים.

שלב שלישי: בניית הפריים. אם עברתם את השלב הראשון אתם כבר יודעים איך אתם רוצים שהפריים שלכם יראה, ז"א מה יהיה בו, כמה יראו מהגוף שלכם. כוונו את המצלמה בהתאם בעזרת כפתור הזום והתרחקות-התקרבות פיזית במידת הצורך. בצילום פורטרט אני מעדיפה באופן אישי לעבוד כשכפתור הזום מכוון על מצב קרוב מאוד (באופן יחסי) ולהתרחק פיזית, כך אני מקבלת עומק שדה רדוד והרקע מיטשטש ומאפשר לנושא המצולם לבלוט עוד יותר.

כמובן שמומלץ לצלם מספר תמונות עם שינויים קלים ביניהן- במהירות סגר, בעיצוב התאורה, במבנה הפריים ועוד. כך תוכלו לדעת שהלכתם על בטוח ולא תתאכזבו מהתוצאה.

אם אתם מצטלמים לבד: אין לכם מי שיצלם אתכם? לא נורא, צלמו את עצמכם. לרוב המצלמות היום יש כפתור צילום עצמי אותו ניתן לכוון באופן אישי ולבחור כעבור כמה שניות מרגע הלחיצה יתבצע הצילום בפועל. תוכלו לכוון את זה לזמן הנח לכם כך שלא תצטרכו לרוץ למקומכם ולהצטלם מתנשפים אך גם לא כשאתם קמים לראות מה לא בסדר עם המצלמה...
לא לכולם יש חצובה בבית למרות שכיום ניתן להשיג חצובות שולחן קטנות בכמה שקלים בודדים.
אין לכם חצובה? הניחו את המצלמה על השולחן או על כיסא גבוה שיתאים בגובהו למיקום הפנים שלכם. מומלץ לכוון את הפריים על בובה, כלב או כל דבר קיים בבית (איגואנה?) העיקר שתהיו מדויקים. ואז ללחוץ וללכת להצטלם.

והעיקר- תהנו!

שאלות ניתן לשלוח כתגובה ואני מבטיחה לענות על כולן

גם יפה וגם חכמה

לקראת פוטוקינה הממשמשת ובאה הכריזו היפנים בפוג'י על מצלמה שהיא שילוב מעניין בין עיצוב רטרו למגע ותפעול ובין עילית הטכנולוגיה למצלמות קומפקטיות.
עם חיישן CMOS עם 12.3 מיליון פיקסלים, צילום וידאו וקצב צילום מרשים למצלמות בקטגוריה של 5 תמונות בשנייה מדובר ללא ספק באחת המסקרנות בתחומה וודאי המועמדת המרכזית לרכישה באגף הביתי שלי.
החמודה הזו טרם שוחררה וצפויה להגיע לחנויות בתחילת 2011, עד אז גם יתפרסם מחירה.
בהחלט מסקרן.

שווה לצפות בסרטון הקצר המסביר את יכולותיה ומראה את החידושים.

חלק שלישי ואחרון (ובהזדמנות זו- אם לא קראת את שני החלקים הראשונים, זה הזמן...)

חלק שלישי
תגליות מרעישות.

אם קראתם את שני החלקים הראשונים של הסיפור שלי אתם כבר יודעים מהי האהבה הראשונה שלי ומהי הדת שלי.
מדובר באחת הנקודות בחיים שלי שבה אני הכי אדוקה. ממש חרדית...
אני מאוהבת בציוד שלי, ובתור מישהי שהיא ממש לא פריקית של ציוד, מדובר בתופעה מעניינת. כנראה בשל העובדה שאני מתיחסת למצלמה כחלק אינטגרלי מהגוף שלי, כמו פרוטזה שניתן להוריד.

אז אני קנוניסטית ותיקה ואדוקה שבוחרת את הציוד שלה בקפידה מתוך מבחר גדול אך מצומצם באופן יחסי למבחר הכללי בשוק.
אני קונה ומוכרת ציוד לעצמי ולמכרים כל הזמן- הכל קנון. פשוט כי זה מה שאני יודעת...

לכן הפתיעה אותי השיחה הבאה:
לפני השיחה, הקדמה קצרה: ביתי הגדולה השתחררה מהצבא ונסעה לעבוד בסינגפור. מאחר והיא נסעה לאיזור מהמם בעולם שהוא מאוד לא שיגרתי, רציתי ממש שהיא תיקח מצלמה ותצלם שם (ברור, לא?) וגם, ידעתי שלא אראה אותה המון זמן (גם יומיים זה המון זמן עבורי לא לראות אותה, אך ידעתי שהפעם זה יהיה יותר... הרבה יותר...) ורציתי לראות תמונות עדכניות שלה, מאוד רציתי.
מאחר ומחירי המצלמות במדינות אלו הם נמוכים למדי, סיכמנו שהיא תיקנה במשכורת הראשונה או השניה שלה מצלמה ותתחיל לצלם, בינתיים יש את הנייד ואפשר לצלם בו.
על פניו רעיון נחמד, רק שהמציאות תמיד, אבל תמיד מפתיעה אותי...
זה התחיל בעובדה הפשוטה שהמשכורות הראשונות לא היו, בא נאמר בעדינות, כמצופה(...), זה המשיך בזה שלא היה מחשב וכבלים מתאימים להורדת התמונות מהנייד למחשב, והמשיך במקרה הקשה מכל- גניבת הנייד שלה ע"י איש רע, רע מאוד עם כל התמונות שהיו עליו (וגם מספרי טלפון, שירים וכו', אבל זה לא עניינינו...).
אז בסוף הגיעה משכורת שהיתה ברת הפרשה לרכישת מצלמה פשוטה אך טובה. זה נפל בדיוק יום לפני גיחה לתאילנד- מתאים בול.
הוצאתי לה מהאינטרנט מספר דגמי מצלמות של קנון- חמודות, קטנות ואיכותיות, וגם לא יקרות...ושלחתי אותה לחנות לרכוש אחת מהן.
ואז הגיעה השיחה:
הבכורה: אמא, אני בחנות, הוא מראה לי את המצלמה שאמרת לי והיא יקרה לי מידיי. אני רוצה דגם. מה לבקש?
אני: תשאלי את המוכר מה הוא ממליץ.
הבכורה: (שואלת את המוכר מה הוא ממליץ) למוכר: לא, לא את זאת, אני רוצה רק קנון, תראה לי רק קנון.
אני: מאמי, זה בסדר, תני לו להראות לך עוד מצלמות אחרות
הבכורה: לא אמא, אני רוצה רק קנון.
אני: מתוקה, אולי תמצאי משהו טוב במחיר זול יותר של יצרן אחר. דברי איתו.
הבכורה: טוב, נדבר יותר מאוחר.

לאחר השיחה הזאת חשבתי קצת על זה שאולי הלך המחשבה שלי חסם אותה ואני לא מאפשרת לה להיפתח לעולמות חדשים ושונים. פה זאת בסה"כ מצלמה אך אני מניחה שיש עוד תחומים בחיים שבהם הלך החשיבה שלי נטמעה בבנות שלי ומקבע אותן. אני לא מרגישה מקובעת ואם כן זה בזכות איזו התנסות וחוויות שעברתי בחיי, הן לא, הן נסמכות עליי- זה לא פאייר, זה לא בסדר.
התחלתי להביט סביב ולראות דברים נוספים שעד כה נסתרו מעיניי, התחלתי ללכת בדרכים שונות, גם אם בזהירות.

לגבי הילדה, היא לא קנתה את המצלמה בסוף, לא קנתה מצלמה כלל.
בסוף היא תיקנה.
קנון, אלא מה?

סיפור בשלושה חלקים על אהבה, דת, צילום ותגליות מרעישות. חלק ב'

חלק שני
דת.

אפתח את החלק השני של הסיפור שלי בהברה לאלו מבין קוראיי שאינם צלמים או חובבי צילום ואסביר שעולם הצילום המקצועי (בארץ לפחות) מתחלק לשני מחנות ברורים- מחנה ניקון ומחנה קנון.
אני משתיכת למחנה השני או במילים אחרות: הדת שלי היא קנון. את הדת הזאת לא ממירים.

בחלק הראשון סיפרתי איך מצאתי את הקנון הראשונה שלי וסיפרתי על התחושה המדהימה שהיא עוצבה לפי כף היד האישית שלי. היו עוד דברים: המצלמה המדהימה הזאת CANON EOS 5 ידעה לזהות את המבט שלי ולפקס את התמונה לפי הנקודות עליהן הבטתי. נכון, זה לא עבד פיקס ואי אפשר היה ממש לבנות על זה שתהיה חדות מקסימלית בתמונה, אבל הרעיון, הרעיון הלהיב אותי כל כך שיכולתי להתפוצץ מרוב אושר שאני הבעלים החוקיים של מצלמה שיודעת לעשות דבר כזה ועוד הרבה יותר. אני חושבת שקנון לא המשיכו עם הרעיון הזה בדגמים הבאים שלהם, כנראה שלא רק אצלי הפיצ'ר הזה צלע, אבל מעולם, מעולם קנון לא הצליחו, לעניות דעתי כמובן, לייצר מצלמה שמשתווה למצלמה הזאת. סופר מצלמה!
רק אציין שבאותם ימים הצילום הדיגיטלי היה לא יותר משמועה רחוקה ולא ממש מציאותית, קוריוז בדיוני בשיעור טכנולוגיה, ולכן המצלמה המדוברת איננה דיגיטלית כמובן.

זוהי הדת שלי אם כך. אני קנוניסטית. הייתי ואהיה.
מעולם אחר כך לא חיפשתי מצלמה של יצרן אחר, גם לא מצלמות פשוטות לשימוש ביתי וודאי שלא מצלמות מקצועיות.
קנון היה ונשאר הבית שלי.
כשרציתי לקנות מצלמה הביתה לצלם את הילדים תמיד בדקתי מה יש לקנון להציע ובחרתי מהמבחר הזה. לעיתים רחוקות פזלתי לעבר מצלמות זולות ואוכותיות (יחסית) של חברות אחרות ופעם-פעמיים אף רכשתי מצלמה ביתית של חברה אחרת והצטערתי, לא בשל הבגידה אלא בשל התוצאות שקיבלתי ממנה.
גם כשהצילום הדיגיטלי כבש את השוק המקצועי ולא היתה לי ברירה אלא לרכוש מצלמה דיגיטלית, ברור היה לי מה אני מחפשת ולא שקלתי שום מצלמה של שום יצרן אחר- שוב הדלפק של האחים יוגנד ושוב מצלמות פזורות עליו, הפעם רק קנון. דיגיטלית.
והן לא איכזבו אותי אף פעם, כמו האלוהים אצל הדתיים- הטוב והמייטיב שכל מה שקורה הוא לטובה, כך גם אצלי, כל מה שעברנו היה לטובה. גדלנו וצמחנו.
לאחרונה הבנתי שדווקא בתחום המצלמות הביתיות (כוון וצלם)  אפשר לחסוך כסף אם קונים מצלמה עם נתונים טובים מאוד שאינה שייכת לאחד מ 3-4 השמות המובילים ולהישאר עם תוצאות יפות למדיי.
יצא לי להמליץ ללא מעט אנשים על מצלמות ביתיות ולכן גם לחוש אותן לאחר מכן ולקבל תגובות משתמשים. למדתי להעריך את הצבעים הנהדרים שמפיקים החיישנים של פוג'י ואת היכולות של ניקון לעבוד בתנאי תאורה קשים, למדתי להעריך את היחס מחיר-תמורה המצוין של אולימפוס ועוד, אך קנון תמיד היו הטובות ביותר עבורי. נקודה.
לכן הפתיעה אותי (או שלא הפתיעה אותי) השיחה הבאה:
טוב, על השיחה אכתוב בפוסט הבא....השלישי והאחרון בסידרה.

סיפור בשלושה חלקים על אהבה, דת, נאמנות,צילום וגילויים מפתיעים.

חלק ראשון.
אהבה.

זאת היתה אהבה ממבט ראשון. ראיתי אותה ומיד התאהבתי, מקווה בליבי שהיא תשיב לי אהבה.
זאת היתה ללא ספק האהבה הראשונה שלי, זו שזוכרים תמיד, זו שתלווה אותי כל חיי.

ה PENTAX K-1000 החדשה שלי עם עדשת 50 מ"מ משומשת במצב טוב נחה בידיים הרועדות מהתרגשות שלי וכל העולם מסביבנו נדם היינו רק שתינו בעולם.
בהמשך נהיה לאחת- אני מכתיבה ונותנת את הטון והיא אחרי, הולכת ובמבצעת בדייקנות כל גחמה שלי וכל בקשה.
כמה אהבתי אותה. הכל עשינו יחד, היא היתה איתי בכל הרגעים המרגשים, הקשים, היפים, העצובים.
יחד חקרנו וגילינו את העולם.
אני בת 15 וקצת וגם היא כבר לא צעירה אך בעיניים שלי היא היתה הכי יפה בעולם, הכי נוצצת ומקסימה וכל-כך כל-כך שלי...
לקח לי למעלה משנתיים להוסיף לה עוד עדשה: 28 מ"מ 2.8 שעד היום אני מתרגשת בכל פעם שאני חושבת עליה.
הייתי כבר סטודנטית שנה ראשונה במכללה ללימודי צילום וידעתי שהגיע הזמן להרחיב את ההסתכלות שלי על העולם. עדשת ה 28 מ"מ החדשה שלי שינתה את עולמי במובן הויזואלי הכי עמוק שאוכל לתאר. לא אגזים אם אומר שכמה מהצילומים האהובים עלי ביותר צולמו איתה ובזכותה. התאמנו כמו כפפה ליד והאהבה פרחה והתעצמה.
שמרנו זו על זו- אני מצידי ניקיתי, ליטפתי, סובבתי וטיפחתי והיא דאגה לאפשר לי לצלם את רגשותיי, מחשבותיי ולהוציא החוצה פיסות דקות ונוצתיות מתוך התת-מודע שלי, דברים שכלל לא ידעתי על קיומם יצאו ממני בחיבור האדיר הזה איתה.
היינו אחת ועוד אחת, היינו הרבה יותר משתיים- היינו פשוט אחת.

אבל סוף הרומן היה בלתי נמנע, עצוב ככל שיהיה.
אני הייתי כבר סטודנטית ונחשפתי למצלמות עם שמות ודגמים שכלל לא חשבתי שקיימים עם אפשרויות שיכולתי (או שלא יכולתי) לחלום עליהן (פוקוס אוטומטי לדוגמא...)
המקסימה שלי כבר לא שירתה אותי נאמנה, היא מצידה המשיכה לעשות היטב את מה שידעה לעשות, אך אני כבר הייתי במקום אחר, יהיר יותר ומחפש את החדש הנוצץ והיוקרתי.
שנתי השניה במכללה החלה והבנתי כבר שאין ברירה- אני צריכה לקנות מצלמה חדשה.

כל האפשרויות היו פתוחות בפני (במסגרת התקציב כמובן...) שלל מצלמות חדישות ומהממות, שחורות ומעוגלות ניצבו בפני על הדלפק של האחים יוגנד, כולן יפות, כולן מעולות, כולן מכניסות את ה K-1000 המתוקה שלי בכיס הקטן בביצועים.
לונה פארק לצלמים. עברתי על כולן, ממש על כולן, בדקתי ביצועים, נוחיות, כפתורים, פתיחה, סגירה, חוזק, רכות- הכל נבדק.
ואז ראיתי אותה, את האחת שגרמה לי לשכוח כל מה שידעתי לפני כן על מצלמות, את זו ששינתה את חיי לעד-
CANON EOS 5.
לקחתי אותה ליד ומיד הרגשתי שהיא חלק ממני, כאילו עיצבו את גוף המצלמה לפי כף היד האישית שלי. מעולם בימי חיי הקצרים לא הרגשתי כדבר הזה.
זו היתה חוויה דתית חד פעמית וחזקה מאין כמוהה.
אני לא זוכרת מה קרה אח"כ בחנות, רק זוכרת את עצמי יושבת כל הלילה בחדר שלי בדירה השכורה עם המצלמה ביד אחת והחוברת הוראות ביד השניה (תנוחה שאני נמצאת בה אחת לכמה שנים....) ולומדת להכיר אותה לעומק.
בהמשך היא גם תכיר אותי.
היטב.
נכבוש יחד את העולם, אני וה CANON EOS 5 שלי.

באשר ל PENTAX K-1000 שלי, היא לא ממש נזנחה. היא עדיין שלי. ברבות השנים קניתי ומכרתי ציוד לרוב , אבל לא אותה .
היא נשארה איתי עד היום ולא מתכוונת ללכת לשום מקום.
אנחנו התחלו יחד ונגמור יחד, אני וה K-1000 שלי.

אמא עובדת בחודש אוגוסט- כך זה נראה...

אז חודש אוגוסט כבר כאן במלוא הדרו- החום הכבד לא מאפשר לנשום והילדות בבית.
כן, הקיטנות הסתיימו להן ועימן השיגרה הנעימה של חיי.
את צמד המילים משעמם לי אני זוכה לשמוע במנות גדושות החל מ 8:00 בבוקר ועד 11:00 בלילה.
 מאחר ואני לא תופסת מעצמי צוות הווי ובידור אני לא חושבת שתפקידי להפיג שיעמום של שתי ילדות מוכשרות וחברותיות שבהחלט מסוגלות להעסיק את עצמן ולעשות דברים חיוביים בזמן הרב העומד לרשותן.
ועם כל זאת אני צריכה וגם רוצה להמשיך לעבוד כרגיל בסטודיו.
אמרתי כרגיל?
 התכוונתי להמשיך לעבוד אבל ממש לא כרגיל...
יש לי שתי אורחות קבועות בסטודיו שאחת מהן דואגת להעסיק לי את המחשב כשאני מצלמת והשניה מעסיקה לי את הניירת והמטבחון. חסל סדר דפים ריקים/עטים צבעוניים/סלוטייפ אצלי. 
אתמול היה יום מיוחד יותר.
היום התחיל כמו כל יום צילומי פורטרט כשעדי המאפרת הגיע עם לביא לסטודיו ומספר דקות אחריה הגיעו גם המצולמים הנחמדים שלנו. יוני המשיך לעבוד כרגיל בחדר השני עד שבשעה 10:00 הטלפון צלצל בסטודיו והקטנה הודיעה שהיא ערה ו...משועממת, לכן היא רוצה שנבוא לקחת אותה אלינו לעבודה. איזה מזל שאנחנו עובדים מרחק דקה נסיעה מהבית (מזל? אני לא יודעת...) אז יוני נסע להביא אותה בעוד אני ממשיכה לצלם. היא הגיעה והתחילה לרקוח משקאות שונים ומשונים במטבחון, להכין מאכלים ולחטט בארונות ובמקרר ואגב כך למצוא כל מיני הפתעות שהחבאנו לה שם לעיתות מצוקה (פיצה קפואה...). בשעות הצהרים הלכו המצולמים הראשונים והגיע הזמן למצולם השני שהיה לא אחר מאשר יוני דרור.
את יוני אני מכירה כבר 18 שנים שמתוכן אנו נשואים למעלה מ 13 שנה. צילמתי אותו יותר מפעם אחת במהלך השנים אך זוהי הפעם הראשונה שעשינו סשן אמיתי רציני ומקצועי עם מאפרת כמו שצריך. מה לעשות, מתחיל הימאס כבר כל העניין הזה עם הסנדלר שהולך יחף...
אז יוני הלך להתאפר בחדר האיפור ואני הכנתי לו את הסט. בשלב הזה גם האמצעית כבר התעוררה והופיעה בסטודיו, כך שהיינו פה בהרכב כמעט מלא (חוץ מהגדולה שבסינגפור...) וכולם הסתובבו לי בין הרגלים.
התחלתי לצלם אותו, ומה אני אומר, זה לא קל לצלם את בן זוגך... בעיקר אם הוא גם היה פעם צלם והוא חושב שהוא יודע מה צריך לעשות (רחוק מאוד מהמציאות...). הוא יושב בתוך הסט, אני מצלמת, הקטנה מנסה לספר לי בדיחה (ארוכה, ארוכה....), האמצעית משועממת, אני ממש מנסה להתרכז ולצלם, הוא עונה לקטנה על שאלה ששאלה, האמצעית צמאה קמה ועוברת בין המצלמה לסט בלי להתכופף כמובן...הקטנה חייבת ללכת לשירותים, הוא מסביר לה מה לעשות, אני מנסה להתרכז ולצלם, האמצעית חוזרת לשבת על הספה ולהשתעמם, הקטנה רעבה ורוצה שיחממו לה את הפיצה הקפואה שהיא מצאה במקפיא, הוא קם מהסט לחמם לה את הפיצה, אני ממש לא יכולה עכשיו לצלם כי אין לי את מי...
זה נמשך כך עוד זמן ל קצר שבו הייתי צריכה להדריך אותו מה לעשות, לאסור עליו להגיב לבנות ולאסור עליהן לדבר עם אבא.
זה לא היה קל...
בשלב מסוים הרגשתי שיש לי כבר מספיק חומר, ז"א מספיק תמונות טובות להשתמש בהן ושאלתי בטבעיות: מי רוצה להצטלם עם אבא?
שתיהן קפצו כאילו הציעו להן עכשיו ללכת ללונה פארק והתנפלו עליו. לי לא נותר לעשות הרבה מעבר לתיעוד:

הם נהנים ומתחבקים ואני עובדת....

ובכדי שלא תחשבו שצילמתי רק תמונות כאלו, הנה דוגמא אחת לצילום של יוני:

ראש הממשלה הבא? תשפטו בעצמכם...

ממתקי קיץ- סדרת הדרכות וידאו קצרות בנושאים שונים

החלטתי להרחיב את יריעת הבלוג ולאפשר לקוראיי להנות מסדרת טיפים קלים ומהירים לשימוש במגוון נושאים מתחום הצילום ועיבוד התמונה.
מדובר בסדרת סרטוני וידאו קצרים שכל אחד מהם יעסוק בכלי, תוכנה או שימוש מסוים מתחום הצילום.
קוראים מוזמנים לבקש ואני אעשה מאמץ לענות על כמה שיותר נושאים.
מאחר וזהו פורמט נסיוני עבורי אני מנסה להעלות את ההדרכות במספר דרכים.
תוכלו לצפות בהדרכה הראשונה שהעליתי כקישור בדף הפייסבוק של תרבות המיה:
הדרכה ראשונה מתוך תרבות המיה

ההדרכה השניה בנושא ניקוי ליכלוכי חיישן מתמונה מוגשת לכם כאן:

אשמח לקבל תגובות על ההדרכות וכמובן בקשות לנושאים חדשים.

הנושאים שאגע בהם בהדרכות הם:

כלים בפוטושופ, תוכנות מעניינות וייעודיות לעיבוד תמונה, טיפים קצרים בצילום.

ההדרכות יעלו בערך אחת לשבוע, אם כי לא באופן מסודר. המנויים יקבלו הודעה בכל פעם שמתפרסמת הדרכה ולכן אם עדיין אינכם מנויים כל הבלוג- זה הזמן להרשם.

משפחה מגיעה לסטודיו (זה לא פוסט על צילומי משפחה...)

רון סיסו הוא אדם רציני (פחות או יותר) בחיי היומיום יום שלו. רצה הגורל ורון הגיע אלי לסטודיו לצילומי פורטרט לצורך העלאת האתר החדש שלו שיושק בקרוב.
טעות. קורה...
במה שקרה בסטודיו שלי באותו יום עוסק הפוסט הזה:

רון, איש יקר, בסה"כ רצה להצטלם.
אישתו עדי מאור-סיסו היא המאפרת הקבועה שלי ולכן ברור היה שהיא תאפר אותו לצילומים. עד כאן הכל יפה.
לזוג הצעיר והחמוד הזה יש תינוק מתוק בשם לביא. לביא מגיע אלי לסטודיו לא מעט ולוקח חלק חשוב בימי צילומים רבים. למעשה הוא כבר חלק מהצוות ללא ספק:

זה מה שקרה בחדר האיפור. אמא מאפרת את אבא ולביא מחכה בסבלנות.

הנה עוד צילום מחדר האיפור


ובינתיים הילד:

אז היה הרבה אקשן בחדר האיפור, ממש משפחה שלמה בילתה לה שם.

ואז התחלנו לצלם.

כסטנדרט, בצילומי פורטרט אנחנו תמיד מצלמים תמונה ראשונה לבדוק איפור, לראות שאין הברקות או טעויות כאלו ואחרות שרק המצלמה רואה (אין מה לעשות, יש לה את זה למצלמה שלי, היא רואה הרבה יותר ממני...). אז צילמנו תמונה וראינו שהבחור מבריק.

כמובן שלעדי המאפרת העובדה הזאת לא היתה חדשה, ובכל זאת צריך לטפל בנושא:

בשלב הזה לביא כבר היה עירום מאחר ומשהו שהוא עשה (לא משנה מה...) ברח קצת ולכלך את הבגדים

ובזמן שעדי עשתה טאצ'-אפים על רון, הוא החזיק את לביא. זיהיתי פה משהו יפה...

אז הנחתי לרגע בצד את המטרות העסקיות החשובות שלשמן רון הגיע אלי (עוד נחזור אליהן, לא לדאוג) וצילמתי אותו קצת עם הילד:

אפשר לקרוא לפוסט הזה: איך צילום פורטרט עסקי הופך לצילום משפחתי...

בשלב הזה לא יכולתי לוותר גם לעדי והכנסתי גם אותה לתמונה:

אפשר להגיד שהם מסודרים עם כרטיס ברכה אישי לראש השנה...

ובקשר לרון, אתם לא צריכים לדאוג לו, הוא הצטלם גם לבד ויצאו לו אחלה תמונות. רוצים לראות?

טוב, את התמונות הרשמיות אני לא מעלה כאן אבל מבטיחה שברגע שהאתר של רון יעלה אני אכתוב גם על זה.

בינתיים זוהי המשפחה שבילתה אצלי יום עבודה בסטודיו.

אגב, אם עשיתי למישהו חשק לצילומים משפחתיים, אין בעיה, ניתן להגיע אלי בכל אחד מימי השישי של חודש אוגוסט לצילומי משפחות במחיר מבצע וותהיו גם אתם מוכנים לראש השנה, יום המשפחה, יומולדת של סבא/סבתא וכו'.

הזדרזו לקבוע שעה, לא נשארו הרבה מקומות.

היי, אני לא סופרוומן!

לאחרונה הבנתי משהו מאוד מהותי להתנהלותי בעולם- אני לא סופרוומן.
עד לא מזמן הייתי בטוחה שאני יכולה לעשות הכל, בו זמנית, ומצוין:
להיות האמא הכי משקיעה, בת הזוג הטובה והתומכת, בעלת הבית המסודר והנקי תמיד, האוכל המבושל טרי כל יום, בעלת עסק עצמאי מתפקד ורווחי, מנהלת קבוצה להעצמה נשית ונטוורקינג, נמצאת עם הבנות שלי כל יום בצהרים.
ולעשות הכל הכי טוב ומעולה כמו שאני אוהבת- כל דבר מתבצע באופן מושלם.
היי, פלא שהייתי עייפה כל הזמן?

אז נמאס לי!
נמאס לי לרדוף אחרי הזנב שלי בנסיון נואש להצליח בהכל- אני לא סופרוומן.
נמאס לי לחיות עם רגשי האשם הללו כשמשהו מכל המטלות לא יוצא מושלם- אני לא סופרוומן.
נמאס לי להצטדק ולהתנצל בפני אלו שאפילו לא מנסים- אני לא סופרוומן.

אז מה אני כן אתם וודאי שואלים?
שאלה מצוינת.
אני אישה עצמאית עם בית מבולגן (ולא כ"כ נקי אבל זה בינינו...), שהילדות שלה אוכלות לפחות פעם בשבוע פיצה בצהרים או מנה חמה.
אני אישה שלא מפחדת ללכת לישון אם יש כלים בכיור או קערות על השולחן בסלון, שלא דואגת כל ערב מה ילבשו הבנות שלה לביה"ס למחרת.
אני אישה שלא מסדרת כל בקר את המיטה ומקפלת את השמיכות (פה אני חייבת להיות ישרה ולציין שברוב הבקרים אני כן עושה את זה...).
אני אישה שמוותרת לעצמה הרבה יותר וללא נקיפות מצפון.
אישה שמעדיפה, אם יש לה אחה"צ פנויים לקרוא ספר טוב מאשר להכין ארוחת ערב או לקפל כביסה.
אני אישה נינוחה ומאושרת (כמובן שנסייג את זה- אני לא תמיד נינוחה..)

והמשפחה?
כן, זה קצת מבאס לפעמים שלא משרתים אותך יומם וליל אבל למדו להסתדר.
הפלא ופלא,הכביסה בסוף מתקפלת, הארוחה מתבשלת והריצפה נישטפת- וזה לא קורה מעצמו.
יש סביב עוד אנשים שיכולים לשאת בנטל המשימות.

למדתי לשחרר
למדתי לוותר
למדתי להאציל סמכויות
למדתי שלא הכל תמיד מושלם בעולם שלי
למדתי שיש לי עוד דרך ארוכה ואני ממש בתחילתה.

יש רק מקום אחד שבו אני ממש לא מוותרת ולא משחררת, מקום אחד שבו הפרפקציוניזם לא עזב אותי וכנראה גם לא יעזוב- בעבודה.
כשאני מצלמת אני שוכחת את כל מה שלמדתי. אני שם לחלוטין עם כל חלק בגופי ונשמתי, אני 110% נטו בעשייה הצילומית. אני מאושרת באמת באמת.
אלה רגעי המלאות והמושלמות שלי בחיים.

אז אני לא סופרוומן ואני לא אציל כבר את העולם, אבל היי, הצלתי את עצמי וזה ממש הרבה בשבילי.
לחיים...

עצות וטיפים שצריך לדעת לפני שמצטלמים צילום פורטרט

לפני שבוע וחצי זכיתי להעביר הרצאה שכותרתה היתה :"אני פוטוגנית".
את ההרצאה העברתי במסגרת הכנס המצוין של פניני עסקים.
אני רוצה לשתף אתכם בשורה התחתונה של ההרצאה. מי מכם שנכח בהרצאה יווכח שמדובר ממש בקצה קצהו של המידע המרתק שנתתי שם.
את כל ההרצאה אני לא יכולה להעביר לכאן אך את השורה התחתונה והיישומית בהחלט ניתן.
אם כן מדובר במספר כללים שניסחתי המתייחסים לצילומי פורטרט בלבד. (בהמשך יהיה פוסט גם בנושאים אחרים-מוזמנים לבקש). מחולק לשני סעיפים- אם אתם מצטלמים לבד או ע"י צלמת מקצועית.כל סעיף מחולק ל"עשה" ול "אל תעשה".

בבקשה:

החלטתם להצטלם בבית?
עשי:
1. הקדשי מחשבה למסר שאת מעוניינת להעביר.
2. התאפרי היטב
3. בהתאם למסר ביחרי את מקום הצילום והשעה.
4. וודאי שיצלמו אותך מספר רב של תמונות.

אל תעשי:
1. אל תצטלמי כשגבך אל הקיר.
2. ל מפעילים פלאש בכל מצב.
3. אל תקחי צילום מהטיול המשפחתי או מסיבה.
4. אל תשדרי מסרים מיניים במבט או בתנוחת הגוף.

החלטתם ללכת לצלמת מקצועית?
עשי:
1. בחרת בצלמת? מעולה. תסמכי עליה בכל.
2. הביאי עימך מבחר בגדים לצילומים.
3. שנת לילה טובה חשובה מאוד לפני צילומים.
4. מומלץ להגיע רגועה ונינוחה.
5. הקדישי מחשבה למסר אותו תרצי להעביר ולאן מיועד הצילום.

אל תעשי:
1. אל תסתפרי יום או יומיים לפני צילומים תספורת שונה.
2. אל תתאפרי ביום הצילומים בעצמך. יש מאפרת מקצועית.
3. אל תדאגי- אם את מצטלמת אצלי התמונה תהיה נהדרת.

הכללים מנוסחים בלשון נקבה מטעמי נוחות ואפליה מתקנת ומכוונים לשני המינים (בעיקר סעיף האיפור...).

עד כאן הכללים מההרצאה. תקראו, תשמרו והפנימו אותם.
מקווה שהצילומים הביתיים שלכם ישתפרו (במידה ויש צורך בשיפור כמובן).

חפץ חשוד

מדינת ישראל
כרכור
מאי 2010
אני יושבת בסטודיו ועושה מאמצים לא מבוטלים לעבוד, משמע- לקרוא סטטוסים של חברי הפייסבוק שלי...
יותר נכון, אני מארגנת מחדש פנים של מישהי מקסימה.
פתאום אני שומעת מבחוץ קולות משונים, לא קולות הילדים מהגן הסמוך שאני רגילה לשמוע.
מבט קצר הבהיר לי שיש חפץ חשוד בכיכר מתחת לסטודיו.
ישר הוצאתי מצלמה והוצאתי ראש מהחלון.

היה שם ארגז קרטון תמים למראה. אבל במדינה שלנו שום דבר אינו תמים, נכון?
אני כנראה נאיבית, אם הייתי רואה את הארגז הזה לא הייתי נותנת בו מבט שני, אירופאית שכמותי, אבל מישהו עירני עבר שם והזעיק את החבלנים.
אז הגיע רכב עם שלושה גברים מסוקסים למראה שקשרו את הארגז, משכו ודחפו.
בסוף החליטו לפוצץ אותו, אז אירגנו את כל הסביבה, הודיעו לתושבים לא לצאת מהבתים, בעיקר לילדי הגן הסמוך שישבו בתוך הגן וחיכו מרוגשים שכל זה יסתיים.
ופוצצו:

התמונה האחרונה היא תמונת הפיצוץ. אולי קשה לראות כי אני עפתי מהרעש ומההדף ישר לתוך הסטודיו.

מזל שלא קרה כלום למצלמה. אני חושבת שיש סיבה טובה לזה שאני לא צלמת עיתונות חדשותית, עדינה שכמותי...

כשכל זה התפוצץ והסתיים, התברר כמובן שבארגז היו עיתונים ישנים. אמנם היו שם כתבות פיצוץ, אך לא משהו שהורג.

ואני חזרתי לעבוד, או לשחק, או להנות (כל התשובות נכונות).

הנה זה קורה

האמת, היו רגעים שחשבתי שזה לא הולך לקרות.
כל-כך הרבה מהמורות, הפתעות לא נעימות, וקשיים היו לנו בדרך שהיו רגעים שכל מה שרציתי לעשות היה להרים ידיים ולחזור לשיגרה הנעימה והנינוחה של חיי שלפני הכנס.
אבל אני לא כזאת (ואת זה למדתי עכשיו)- לא יכולה להרים ידיים, לא יכולה להתייאש, לא יכולה לוותר או להפסיק לנסות.
והנה הצלחנו, עשינו זאת- והכנס ה 2 של פניני עסקים סוף סוף יוצא החוצה לאויר העולם.

אז איך הכל התחיל?
את קבוצת פניני עסקים הקמנו, קרן בוטל ואני לפני כמעט שנתיים. מיזם שבא מהלב- לתת בית חם לנשים עצמאיות בעלות עסקים לנטוורקינג והעצמה אמיתית. בלי ספירת הפניות, בלי ספירת נקודות או עמלות, בלי שיפוטיות כלל, אך עם המון רצון לנתינה, לתמיכה ולעזרה. כולנו באנו בשביל לתרום ולהיתרם. והצלחנו. בשנה וחצי-שנתיים שאנו נפגשות הנשים בקבוצה (להלן הפנינות) עשו צעדים עצומים קדימה למעלה ולצדדים. כל אחת בדרכה וביכולתה התקדמה והתפתחה באופן משמעותי.
לפני שנה ערכנו כנס קטן, ככה, בשביל לראות איך אנחנו עם זה. לא היו הרבה אנשים וגם אנחנו לא היינו סגורות עם עצמנו מה בדיוק צריך לקרות שם.
השנה אנחנו חכמות ,מנוסות וטובות הרבה יותר.

הכנס שלנו יתקיים במתנ"ס זכרון-יעקב- מקום יפה, מואר עם המון מרחב לנטוורקינג ושיחות עסקיות.

מילאנו את היום בהרצאות מקצועיות מרתקות ומגוונות מאוד. כל ההרצאות ניתנות ע"י הפנינות שלנו, למעט שתיים: אחת שניתנת ע"י הגב' רוזט ויצמן מנכ"לית ז'רנטיק ישראל- מותג קוסמטיקה בינלאומי משובח ויוקרתי ביותר שתעביר הרצאה על אנטיאייג'ינג והרצאה המרכזית שלנו שתועבר ע"י הגב' מירב בטיטו- עיתונאית. כתבת 7 ימים של ידיעות-אחרונות. אשה מיוחדת במינה שתגיע ותספר לנו על הדרך הפתלתלה שלה ועל הכוחות שאיפשרו לה ללכת בה.

יהיו הרבה דוכנים- כולם של עסקי נשים. תוכלו לרכוש מוצרים או להתעניין בשירותים כאלו ואחרים.
זה המקום להכיר אנשים ונשים חזקים שיוכלו להיות העוגן לשיתופי הפעולה העתידיים שלכם או לקוחות (מה אתם מעדיפים?)

אבל זה לא בא לנו בקלות:
המרצה המרכזית הראשונה שלנו, זו שסגרה איתנו את השתתפותה כחודשיים לפני הכנס, ביטלה את השתתפותה ברגע האחרון, ולא סתם אלא באס.אם.אס -פשוט ואלגנטי. סחפה אותנו למערבולת של חוסר וודאות ולחץ מטורף. היהי לנו זמן קצר כל-כך למצוא לה מחליפה. הימים עברו ולא מצאנו אף אחת. כל אחת שדיברנו איתה הייתה-עסוקה, מלאה, לא בארץ, רוצה תשלום גבוה ועוד.
לקח לנו שבוע בדיוק לפתור את זה. שבוע פחות למכירת כרטיסים לכנס. שבוע שבו היינו צריכות לטפל בענייני הפקה ועוד דברים חשובים לכנס. שבוע שבו היינו צריכות גם לעבוד בעבודה שלנו (בכל זאת- כל אחת מאיתנו היא בעלת עסק משלה בנוסף). אם האישיות הזאת היתה יודעת לאיזה כאוס היא גרמה-...מהיכרותי איתה לא היה לה איכפת בכלל.

יצא לנו טוב- במקום כנס מצחיק יהיה לנו כנס משמעותי. עם תוכן ראוי לנשות עסקים מעולות.
אני חושבת ויודעת שיהיה נהדר- ההרצאות מעניינות אחת אחת, האנשים שיגיעו מעניינים וטובים.

והנה- זה קורה בסוף- ב 4/6/2010 יום שישי 9:00-12:45 כנס פניני עסקים ה 2 הולך להיות הדבר החם ביותר.
המקום הנכון להיות בו.
את/ה בא/ה ?

זהירות- התמונה זזה...

צילום הוא צילום הוא צילום הוא צילום.
נכון, אך גם בתוך העולם הזה שנקרא צילום יש הרבה מיומנויות שונות שנדרשות לסוגים שונים של צילום.
הזדמן לי בשבועות האחרונים לצלם וידאו לצורך פרויקט מעניין שאני עובדת עליו בימים אלו וייחשף בתחילת יוני (עוד תשמעו ממני עליו לכשיגיע הזמן).
גיליתי שמיומנויות צילום הסטילס שלי תורמות רבות לצילום הוידאו אך גם משפיעות על התוצאה הסופית במקומות רבים נוספים.
בשלב הראשון העמדתי את המצלמה על חצובה, כיוונתי פריים יפה, סידרתי את התאורה והתחלתי לצלם. זה היכה בי כעבור מספר שניות שאני צריכה לבדוק גם את איכות הסאונד ולשים לב לתנועת הנושא המצולם בתוך הפריים, לנוע איתו או להישאר סטטית, אך להגיב או לפחות לחשוב על זה.
פתאום הבנתי שהתמונה פה זזה לי. אני יכולה להשתמש בתנועה הזאת. הבנתי והפנמתי שלא מדובר במצלמת סטילס אלא בוידאו ושכדאי לי הקדיש מחשבה לא רק לפריים הבודד כמו שאני רגילה, אלא לכל הרצף, לתנועה וגם למה שיקרה בהמשך. להבין שכל החומר שאני מצלמת יוצא לעריכה (אצל אחד העורכים המוכשרים בארץ, תודה ששאלתם) וכדאי לצלם בהתאם.
הי, התמונה זזה וזה לא מובן מאליו. התחילו לרוץ לי סרטים בראש, הלכה למעשה!

אני זוכרת ,לפני עידן הקרח כשהייתי סטודנטית צעירה לצילום, צילום וידאו היה חלק ממערכת הלימודים שלנו. אהבתי את השיעור הזה מאוד, אך הבנתי שממש קשה לי ליצור במדיה הזאת. המח שלי ממש מוגבל ליצירת פריים  בודד, מעבר לזה הסיפור הופך להיות מורכב עבורי עד בלתי אפשרי. בתקופה ההיא ייחסתי את זה לגילי הצעיר ולשלב המוקדם בהתפתחות שבו אני נמצאת. למדתי את החומר, התנסיתי ואהבתי, אך ממש לא הצלחתי לייצר סרטים. בסוף עזבתי את זה. חשבתי שהזמן והשנים יבשלו אותי ויאפשרו לי להתפתח עד שאוכל להגיע למקום הזה שבו המח שלי יוכל להשתלט על 24 פריימים בשנייה. הדבר טרם קרה, אני חייבת לציין, ובזאת נוכחתי השבוע.
כנראה שנגזר עלי להיות צלמת סטילס ולהסתפק בפריים הבודד- אמנות התמצות.
אז השבוע חזרתי לצלם קצת בוידאו.
התוצאות יפורסמו גם כאן- בבלוג הזה ממש בעוד קצת יותר מחודש.
אז תוכלו לשפוט אתם אם הצלחתי להשתלט על תנועת הפריימים או שכדאי להשאר בבודד.

שיעור חשבון

יש לי יומולדת.
לא משהו שממש מרגש בגילי...
אפילו לא תאריך עגול. לא?
מזל שאני מתמטיקאית דגולה. כך הצלחתי להפוך את יומולדת 37 שלי ליומולדת עגול ובאותה הזדמנות להוריד כמה שנים..
כבר לפני למעלה מחודש דיגדגו לי כל הקצוות של הגוף ורציתי לארגן איזו מסיבת ריקודים חביבה ושווה. זה לא עניין של מה בכך בגילי ובגאוגרפיה שלי. כאן ישוב כפרי ושקט, בערב הולכים לישון לא לרקוד (לפחות לא אם את מעל גיל 25). בכל אופן סימנתי את יום ההולדת שלי כתאריך יעד מגניב במיוחד והחלטתי שהשנה אני אערוך לעצמי מסיבה.
לא מדובר ביוזמה חדשה. מידיי מספר שנים אני נוהגת לפנק את עצמי במסיבה אותה אני מתכננת בדיוק לפי מה שאני רוצה, מזמינה בדיוק את החברים שאני רוצה וכך יוצא שיש לי בדיוק את מסיבת החלומות שלי. כולם נהנים.
בפעם האחרונה עשיתי את זה בגיל 29. פחדתי שבגיל 30 אני אהיה כ"כ מדוכאת ולא ארצה לחגוג אך חגגתי מראש...
במבט לאחור גיל 30 עבר כלא היה, ואולי מהסיבה שאת תאריך הולדתי העברתי בציפייה ללידה (שהגיעה שבועיים לאחר מכן). אז השנה זה לא תאריך עגול וגם לא קרוב בכלל ולכן בכל פעם שאמרתי למישהו שאני רוצה לעשות מסיבה התגובה הראשונה היתה:"אה, את בת 40?"
40?
.?
לא!!!!!   לפחות עוד לא...

אז הגענו סופסוף לעניין שיעור החשבון. ניזכרתי בכיתה ב', בשיעור חשבון ובעובדה שגן הירק בחצר עניין אותי הרבה יותר מהלוח... והיה שם תרגיל מאור רלוונטי עבורי. שימו לב:
10=3+7 . גאוני נכון? אם אחבר את שתי הספרות המרכיבות את גילי אקבל את המספר 10 שהוא ללא ספק עגול וללא ספק צעיר, צעיר מידיי אפילו...אז אני לא חוזרת לגיל 10. יש לי ילדה בגיל הזה ולא כיף...(לה).
אבל עכשיו יש לי מספר עגול ביד ואיתו יש לי בהחלט מה לעשות.

ברגע שגיליתי את התרגיל המתמטי המתקדם הזה יצא לי קצת החשק ממסיבה סוערת (אולי בשל המאמץ העצום הכרוך בחשיבה?)והאמת היא שמכל מסיבה באופן כללי.
עכשיו אני רק רוצה שנעבור את היום הזה בשקט- מילאתי אותו בפגישות ועבודה וכך לא יהיה זמן לחגוג.
אני מניחה שבגיל 39 תהיה כאן מסיבה קורעת ואני אזמין אתכם כמובן.
בינתיים 27/4 מוזמן לעבור, להיות יום יפה, נעים ורגוע, יום סולידי, יום הולדת.
מזל-טוב.

איך זה שאין לך צילום עירום שלי בתמונות?

מסתובבים סביבי אנשים מסוימים שיעשו כמעט הכל בכדי לקבל תשומת לב מהסביבה ובעיקר מהתקשורת.
אני לא כזאת.
לא שאסרב לאיזה אייטם משובח בפריים-טיים באחד מהערוצים הנצפים בטלויזיה או ברדיו
לא שאסרב לראיון במקומון נידח או בתחנת רדיו אזורית בבאר-שבע על צילום ילדים (...)
אך יש לי גבולות והם לא תמיד עומדים בקנה אחד עם הרצון להתפרסם (בכל מחיר?).

אני משתדלת להקפיד שאם כבר מדברים עלי שזה יהיה על העבודה האיכותית שלי או משהו שעשיתי ולא על החיים הפרטיים או כל מידע צהוב כזה או אחר.
אז אני לא מפרסמת תמונות עירום שלי (טוב, אני גם לא מצלמת כאלו...)

במשרד לידי יושב אדם אחר, שונה ממני מאוד. יש לו יכולות מעולות בתחומו- ייעוץ אישי ועסקי. הוא פיתח שיטת אבחון מדהימה בפשטותה וביכולותיה. איש מזהיר שמאוד אוהב שמדברים עליו ממש לא משנה לו מה אומרים.

הבוקר, בעודי מרפרפת על עמוד הפייסבוק שלי, בודקת מה חדש אצל חבריי הוירטואלים, נעמד השכן מאחוריי וביקש שאלמד אותו מספר פונקציות בפייסבוק.
אז הסברתי לו על העמוד שלי, והגענו ללשונית התמונות. הוא הביט מבט מהיר בתמונות ושאל אותי:
"איך זה שאין לך צילום עירום שלי בתמונות?"

לא עניתי.

על עצלנות וצילום פורטרטים מקצועיים בסטודיו

כמה מילים על עצלנות:
שנים החשבתי את עצמי לבנאדם עצל, עשיתי את המינימום הנדרש וחייתי לפי המוטו: DO LESS- LIVE LONGER
בשלב מסוים בחיים התחלתי להבחין שבעוד אנ יחושבת על הצמי כעצלנית, אני כלל וכלל לא כזאת ובסך הכל אני מאוד פעילה ויוזמת ובאופן כללי לא ממש נחה לרגע.
אם תפסתי את עצמי במנוחה הבנתי שאני כנראה באמת עצלנית. כנראה זה נובע מהחינוך הקיבוצי שקיבלי שלא ממש מתיר לי לשבת בחוסר מעש.
בכל אופן, למה אני כותבת על זה? כי היום החטתי לנקוט בפעולה עצלנית משהו ולהעתיק את תוכן המייל ששלחתי לפותה שלי כמו שהוא לבלוג...
התעצלתי לנסח משהו חדש ומקורי. אז אתם תסלחו לי, כי המסר הוא חשוב וגם הנה, הכנסתי גם כמה שורות חדשות, אז אולי בעצם אני בכלל לא עצלנית...

הנה תוכן המייל שהעתקתי, מקווה לראות אתכם ביום הפורטרטים שלי:

היי


לאחר הפסקה קצרה אני חוזרת ביום פורטרטים מרוכז.

להזכירך- מדובר ביום מרוכז בו נמצאת מאפרת מקצועית על הסט כל היום.

כל אחד קובע שעה ומגיע לאיפור מקצועי וצילום מקצועי.



בימנו, חשוב שלכל אחד תהיה תמונת פורטרט איכותית מאוד שלו

למטרות פרסום והצגה. לאתרי אינטרנט, אם אישיים או רשתות חברתיות, להודעות לעיתונות או כתבות

עליכם. ביום זה תצאו עם מבחר תמונות מעולות שישמשו אתכם לאורך זמן.



היום הקרוב יתקיים ביום ג' 23/03/2010

בין השעות 9:00-16:00 .

הסטודיו שלי נמצא ברחוב קדמה 18 כרכור (מעל השופרסל).



אני ממליצה בחם להקדים להירשם ולקבוע שעה, לפני שהכל מתמלא.

בחודשים הקרובים אני לא מתכוונת לערוך עוד ימים כאלו (עד הקיץ)

אז זו ממש הזדמנות!



העלות לצילום ואיפור (כולל פוטושופ על שתי תמונות נבחרות) היא 500 ₪ בלבד.



תוכלו לראות דוגמאות למספר צילומים שנעשו בימים כאלו כאן:



http://www.flickr.com/photos/mayadror/sets/72157622880006569/



*כמובן שאתם מוזמנים להעביר הלאה למי שלדעתכם יתעניין.תודה*



בברכה

מיה כרמי-דרור

http://mayadror.blogspot.com/

www.mayadror.com

סטודיו: 077-4501456

נייד: 052-3323535

Canon | WFT-E4 IIA Wireless File Transmitter (WFT) | 4263B001

את זה אני רוצה:

Canon WFT-E4 IIA Wireless File Transmitter (WFT) 4263B001

אביזר חמוד שעולה 2500 ש"ח ומאפשר לי לצלם ישירות למחשב.

התמונות שאני מצלמת עוברות בזמן אמת למחשב.

צלמים מקצועיים רבים עובדים בצורה זו.

זה מהיר, נח ומסודר יותר.

אני מניחה שעד סוף החודש ועוד 3-4 פרויקטים זה יהיה שלי.

בהצלחה לי

פורים בפתח- או- איך את מתמודדת במצבי לחץ?

בעוד שבועיים כולנו חוגגים את חג פורים. כל הורה מכיר את התקופה הזאת לפני פורים שתחילה במסע המפרך של בחירת התחפושת (אצלי מחליפים 6-7 רעיונות עד הגיבוש הסופי) עבור למסע המפרך בין חנויות הצעצועים לחיפוש אחר התחפושת שתהיה: א. יפה  ב. במידה  ג. מקורית  ד. לא יקרה (טוב, על זה רק אני חושבת...).
ואז מחכים בסבלנות שהחג יגיע. הבנות מודדות כל יום, מוסיפות, מורידות, משנות, קורעות קצת...
ואני מקווה שנגיע לחג עם תחפושת שלמה ונקיה.
ואז זה קורה- יום החג מגיע. קמים ב 5:00 בבוקר, להספיק להלביש את כולן, לאפר, לצלם בגינה ובדרך, להגיע מוקדם לבית הספר להראות את התחפושת, וזהו.
נגמר פורים וכל שלושת השבועות כאילו לא היו עד לשנה הבאה.

השנה החלטתי לנסות להיכנע ללחץ שהופעל עלי כבר למעלה משנה לפתוח את הסטודיו שלי לצילומי ילדים מחופשים בפורים. הרבה שנים טענתי שאני לא פוטו פראג' (מה שנכון נכון) מה גם שהיו לי חוויות לא נעימות שם כילדה:

בכל אופן החלטתי לנסות ויהי מה....
אז השנה זה הפיילוט ואם תרשם הצלחה נמשיך גם בשנים הבאות.
אני נותנת פה את הפרטים, לא מסובך אך כדאי להיות מרוכזים מאוד בשלב הזה:
מתי?  יום ו' 26/2 בין השעות 12:00-16:00 (זה היום שמתחפשים בגנים ובתי הספר) ביום זה מומלץ לשריין הגעה.
יום א' 28/2 בין השעות 10:00-18:30 (יום חופש בגנים ובתי הספר).
רוצים יום אחר? תנסו לתאם איתי אבל אני לא מבטיחה כלום!

כמה זמן? הצילום עצמו אורך מספר דקות 10-15 , את החומר מקבלים כעבור מספר ימים (באים אלי לסטודיו ולוקחים).

מה מקבלים? שאלה טובה. מקבלים דיסק עם 10 תמונות של הילד מחופש בסטודיו. בימים אלו ניתן יהיה להזמין הדפסות במחירים מוזלים (יהיה פה מחירון). אני לא ממש ממליצה על הדפסות אלא אם ממש רוצים לתת לסבתא.

ומה עכשיו? כל מה שנותר לכם זה להתקשר אלי ולקבוע או פשוט להגיע באחד הימים הללו לסטודיו ולהשאיר לעצמכם מזכרת מכל הסימפוזיון הזה שנקרא פורים.

בהצלחה

שיפוץ הסטודיו- חלק ב'

טוב, מספיק מתחתי אתכם....
הפוסט הקודם הסתיים בצורך שלי להיפטר מהספה הגדולה שבסטודיו ולהכניס במקומה משהו צנוע יותר שתופס פחות מקום. החלטתי להשתמש בפלטפורמה של הפייסבוק הפעם (למרות שברור לי שיש דרכים נוספות וטובות מאוד).
צילמתי את הספה הגדולה אותה אני מעוניינת למסור:

ופירסמתי את התמונה בפייסבוק שלי עם הודעה שאני נותנת אותה לראשון שיגיע.

לא עברו 5 דקות והספה מצאה בעלים חדשים ומאושרים.

התפתח שם גם דיון מעניין:

בינתיים העבודה מתקדמת, המראה עם המנורות כבר מוצבת על הקיר:

מסתבר שזאת לא עבודה פשוטה כמו שחשבתי...

והנה גם מקרוב יותר:

בסוף היום אני כבר לא הייתי בסטודיו (ילדים...)  וקיבלתי לנייד שלי את התמונה הזאת:

תכל"ס-מרגש. אין מה להגיד...

הראשונה שזכתה להתאפר בחדר היתה לילך שניידר מעצבת פנים מחוננת שבונה בימים אלו אתר אינטרנט חדש ומושקע. לצורך האתר ובכלל היא זקוקה לצילום פורטרט מעולה של עצמה.

ברור שהיא הגיעה למקום הנכון (וגם בזמן הנכון כמובן...)

הנה מה שיצא:

וגם זה:

המאושרת שזכתה להיות הראשונה שמאפרת שם היא עדי מאור סיסו

את העבודה המעולה שלה אפשר לראות כאן וגם באתר שלה.

ועכשיו הסטודיו וחדר האיפור עובדים ללא הפסקה בכיף גדול.
מזמינה אתכם להגיע, להנות ולצאת עם צילום פורטרט מעולה.
מיה

פוסט מצולם- שיפוץ הסטודיו חלק א'

יש לי סטודיו לצילום מסחרי. אני מצלמת בו הרבה דברים, בעיקר מוצרים ופורטרים. קצת אופנה, קצת משפחות, קצת בוקים לבר/בת מצווה, דוגמנים ושחקנים.
עברתי לכאן לפני שנה וחצי כמעט ולאחרונה נוצרה תחושה מאוד חזקה שאני ממש אבל ממש חייבת חדר איפור והלבשה.
המאפרת שלי תמיד עובדת במעבר ובימים עמוסים נעשה שם קצת צפוף במעבר.
יש מקום ולכן הוחלט ברוב קולות לצמצם קצת את המשרד של היועץ ולבנות שם חדר איפור מקצועי ומכובד.
הנה יש לנו פרויקט ! (כמה זמן חיכינו)
התחיל מצעד בעלי המקצוע שבאו לבחון את העבודה ולתת הצעות מחיר. בחרנו בסוף את זהר. הוא איש מקצוע מעולה, עובד מהר, נקי וטוב ובעיקר הוא בנאדם, פשוט בנאדם ולנו זה חשוב.

הנה החדר בזמן העבודה:

בזמן העבודה הקצר של זוהר אנחנו התחלנו לעבוד על המראה המקצועית. תאמינו לי זה היה הפרויקט המורכב ביותר בכל החדר הזה. לדעתי, כשבנו את קיסריה העתיקה לא הקדישו כל כך הרבה דיונים, מחשבות, ויכוחים, הסתובבות ולמידה כמו שנעשה פה עם המראה:

מזל שיש לי עובד נמרץ ורציני. אמנם בשעות הפנאי שלו הוא יועץ, אך תנו לו פרויקט כזה והוא יסתער עליו בכל הכח ויגרום גם למראה הקטנה ביותר להרגיש שהיא מראה מלכותית:

אני מצידי לא ממש נתתי לבלאגן הזה להפריע לי בעבודתי השוטפת ובכל מיקרה את הלקוחות שלי החדר הזה לא מעניין בשלב הנוכחי- הם רוצים עבודה:

שני דברים קרו בזמן שאני עובדת במחשב, זה הראשון:

אליו יש לי הסבר כי אני מכירה את האדם היקר שבונה פה. אבל לדבר השני ההסבר יותר קשה:

אוכל רק לציין שנתבקשתי ע"י היועץ/פועל שלי לעזור במשך 5 דקות בבניה ובהן הצלחתי להיפצע באצבע. הפציעה עצמה לא הטרידה אותי במיוחד רק העובדה שנאצלתי לחבוש את האצבע בטישו ומסקינגטייפ הטרידה אותי קצת...

אז החדר מתקדם, ובשלב הזה אני מבינה שאני חייבת להיפטר מהספה הגדולה שלי בסטודיו ולפנות מקום לספה הקטנה

שמקומה הקודם היה בחדר האיפור החדש.

איך עשיתי את זה?

פרטים בפוסט הבא הכולל גם תמונות נדירות של החדר המושלם והפעיל כולל עבודה בו ו...

הפתעה.

שיווק ויראלי

אני אוהבת את הדברים האלו מאוד.
רק תנו לי כל מיני שטויות טיפשיות שאפשר לשחק איתם ואני כולי בהתלהבות.
אז זה הדבר האחרון שמצאתי ברשת. לא יודעת איך זה יכול לעזור לי לשוק את עצמי ואת העבודה שלי
אבל הנה זה לפניכם, קבלו אותי בסרט קצר שנעשה עליי (ואולי גם עליכם בהמשך...):
http://en.tackfilm.se/?id=1263813820125RA97


מ אתם אומרים?
חמוד, לא?

קשרים וקישורים- סיבוב קצר באמצעות העכבר

את מירב מוסקוביץ' אני מכירה כבר מספר שנים, אך רק שיטוט באינטרנט חשף אותי לעיסוק הצבעוני והמקסים שלי: בלונים בצורות שמחות וצבעוניות במיוחד. למירב יש יכולת דיבור בשטף ובקצב מטורף תוך כדי עיצוב הבלון. אל תנסואפילו לעקוב אחריה בשני המישורים. אני ממליצה להתמקד על דבר אחד- הדיבור או העשיה ולהישאר שם.
יש לה אתר עם כמה דוגמאות ואפשרויות: http://www.ballonim.co.il/page2.html
אבל לא כתוב שם על הדבר המתוק ביותר שהיא עושה: סדנאות בלונים למבוגרים! אם אתם רוצים לצאת מגניבים מול הקטנים שלכם על בסיס קבוע אתם מוזמנים להגיע לאחת הסדנאות שהיא עורכת בפרדס חנה (ואני מניחה שתוכל להגיע לקבוצות בכל הארץ) וללמוד לעשות כמה צורות מבלונים. אם אתם יצירתיים תוכלו להמשיך משם אני מניחה, ואם לא תבואו שוב. זה במחיר ממש שווה לכל נפש. לי כבר אין ילדים קטנים (למזלי...) אבל זו גם מתנה נהדרת להורה חסר אונים.
ממליצה בחום.

את רוב הזמן שלי אני מעבירה בכל זאת בעבודה (ויש היאמרו בפייסבוק אבל זה לא נכון...)ולכן מאוד חשוב לי לעבוד עם אנשים טובים. אני אוהבת לקוחות חמודים, נעימים ובעיקר כאלו שנותנים לי קרדיט ומעריכים את העבודה שלי.
אין הרבה כאלה וזו האמת.
לאחרונה הבחנתי בעובדה מעניינת: רז זייברט מסטודיו רז http://www.studioraz.net/
הוא מעצב גרפי מוכשר. מפעם לפעם, כשהוא זקוק לצילומים עבור הלקוחות שלו, הוא מפנה אותם אלי.
תמיד, אבל תמיד, מדובר בלקוחות הכי מקסימים שיוצא לי לעבוד איתם.
ואני שואלת את עצמי אם זה משהו בו שמושך את האנשים המקסימים והנעימים האלו, או שהוא בוחר אותם.
אני לא יודעת מה זה, אבל כשיש לי עבודה עם סטודיו רז אני יודעת שאני שמחה באופן מיוחד.

לין חלמיש היא אישה יקרה.
יש לה מקצוע חד פעמי עם אפס תחרות בארץ והמון עבודה- היא יועצת אבל ואובדן.
http://www.lynnehalamish.com/index.asp?lang=heb
נשמע כבד אך מדובר באחת הנשים המשעשעות שיצא לי להכיר.
לפני שנתיים בערך לין הוציאה ספר בהוצאת אוקספורד המוערכת. הספר כתוב באנגלית ולכן כשקראתי אותו (לא הצלחתי הכל...) לא הצלחתי לרדת לעומק המשמעויות (טוב, לא הבנתי אף מילה...).
בימים אלו יצא הספר סופסוף בעברית. לין הוציאה אותו בעצמה בכדי שתוכל לפקח על כל שלבי בתהליך ולא תצטרך להתפשר מול הוצאת ספרים. ככה זה כשאתה פרפקציוניסט.
אני קראתי את הספר המרתק הזה, המורכב מ 30 סיפורי מקרה שונים המתארים מצבים שונים של התמודדות עם אבל ואובדן ונותן כלים להתמודד עם כל מצב. כל הסיפורים אמיתיים ורק השמות שונו. ההרגשה הראשונה שלי היתה שהספר צריך להיות בכל בית. הוא כל-כך חשוב ועוזר, ואף פעם אי אפשר לדעת מתי נזדקק למידע הרב שהוא נותן.
אני קניתי ישירות מלין, אך ניתן להשיג אותו כרגע בדידו סנטר (מרכז המושבה פרדס חנה) וגם כאן:
http://www.lynnehalamish.com/content.asp?type=3&lang=heb
קריאה נעימה.

רוצים לקנות מצלמה חדשה ולא יודעים מה לבחור?

יופי.
הגעתם למקום הנכון.
היום אני רוצה לבחון לעומק את נושא רכישת המצלמות הדיגיטליות ע"י אנשים פרטיים שאינם צלמים מקצועיים.
רוב האנשים לא יודעים למה צריך להתיחס כשבאים לקנות מצלמה ולכן הם הולכים על דברים שהם מבינים או מוכרים להם כמו מחיר או שם היצרן.
אני רוצה לפרק את הנושא לגורמים. אתייחס בסעיפים לכל נקודה הדורשת התייחסות. אם אתם לפני רכישת מצלמה מומלץ לעבור על הסעיפים ולתת את התשובות שלכם.

חשיבה מקדימה:
1. הגדירו תקציב בו תוכלו לעמוד. רצוי שיהיה משהו ריאלי ולא 300 ש"ח. מצלמות טובות שיתנו תוצאות יפות אפשר להשיג מ 800 ש"ח בערך. תנסו להעלות קצת אם אפשר בכדי לאפשר לכם גמישות.
2. חשבו מה הצרכים שלכם: האם אתם מצלמים בעיקר את הילדים?   האם אתם מצלמים נופים ? האם אתם מצלמים הרבה במקומות סגורים וחשוכים כמו בית? האם אתם אוהבים שהמצלמה נמצאת תמיד בתיק? האם אתם מצלמים הרבה או מעט? האם אתם נוהגים להשתמש בצילומים להגדלות והדפסות או מצגות? האם אתם משתמשים במצלמה גם לצרכים של עבודה שלכם?
כל תשובה נותנת נקודה להתייחס אליה כשנבוא לבחור מצלמה.
לדוגמא: אם אנחנו מצלמים בעיקר ילדים נרצה שהזום האופטי שלנו יהיה גדול בכדי שניתן יהיה לצלם את הילד מרחוק מבלי להפריע לו. אא אנחנו מצלמים הרבה בתוך הבית נרצה פלאש חזק ואיכותי, ואם אנחנו אוהבים את המצלמה איתנו בתיק לשליפה מהירה סביר שנרצה מצלמה קטנה ודקה באופן יחסי.
לכל הפרמטרים האלה יש חשיבות רבה בבחירת המצלמה.

יוצאים לבחור מצלמה:
אני מנהלת את ענייני הרכישות שלי באינטרנט. לפחות ברמת החיפוש, הדגמים והמחירים. יש הכל, ניתן גם להשוות. רוב החנויות הפיזיות מנהלות היום גם חנויות וירטואליות ברשת ומציעות מחירים סבירים בד"כ, וכמובן שניתן לבצע השוואה עם חנויות אמריקאיות כמו b&h הניו-יורקית המפורסמת.

עכשיו הגיע הזמן להפוך את הדרישות שלכם למצלמה.

אנסה לתת כאן טבלה של הצרכים ובסוף יהיה מילון מושגים למי שלא מבין משהו:
מצלמים ילדים- זום אופטי x10 לפחות.
מצלמים נופים- עדשה רחבה 28 מ"מ בצד הפתוח.
מצלמים הרבה- מגה פיקסל 6 מיליון ומעלה
אוהבים מצלמה בתיק- מצלמה דקה וקומפקטית ללא ידית אחיזה.
אוהבים איכות- מצלמה דמוית slr
צלמים חובבים שאוהבים להחזיק מצלמה ביד- דמוי slr.
רוצים אפשרות להחליף עדשות- slr בלבד.
מצלמים בתוך הבית ומקומות סגורים- פלאש חזק ואיכותי.
מצלמים בזויות צילום שונות- מסך מפרקי.

עכשיו תיקחו את כל הפרמטרים שהגדרתם ותערבבו היטב עם הגדרת התקציב הראשונית שלכם.
יש לכם מיפרט.

נקודות למחשבה:
יצרן- ישנם שמות של יצרנים מוכרים וידועים בתחום הצילום כמו ניקון וקנון שהרויחו את השם והיוקרה שלהם בכבוד. המחירים שלהם בהתאם. צלמים מקצועיים יעבדו רק עם מצלמות של יצרן כזה אך אתם לא ממש זקוקים לזה. ישנם יצרנים מעולים שלא שייכים לליגת ניקון-קנון אך הם מעולים, כמו פוג'י למשל שאני מאוד אוהבת.
לעיתים קרובות תוכלו למצוא שתי מצלמות עם נתונים כמעט זהים בהפרש מחירים גדול רק בשל היצרן.
אני מאוד אוהבת את פוג'י בגלל הצבעים שהם נותנים. יש להם חיישן מעולה שמפיק צבעים עזים ומאוד רווים (זה הקטע שלהם, גם בימי הנגטיב/שקופיות אהבתי את הצבעים של פוג'י מאותה סיבה) גם אולימפוס, מינולטה, פנטקס ועוד.
הסתייגות- עם זאת אני ממש לא ממליצה ללכת על מצלמות מחברות שלא שמעתם עליהן אף פעם או כאלו שמתמחות בייצור של מוצרים אחרים לחלוטין.

דגמים- בכל חודש ואפילו פחות לעיתים יוצא דגם חדש של מצלמה ובועט לאחור את הדגם הקודם לו. סביר להניח שלצרכים שלכם הדגם החדש של שנה שעברה יהיה מעל ומעבר. תכינו שיעורים- תראו מה הדגם החדיש ביותר בקטגוריה המתאימה לכם ולכו צעד או שניים אחורה ממנו- תמצאו שם מצלמה שסביר להניח תתאים לצרכים שלכם ואפילו למעלה מזה במחיר זול להפליא.

קנייה- בשלב הזה אני ממליצה לגשת פיזית לחנות ולגעת במצלמה. לראות אם היא נוחה. אם התפריט מובן ונגיש לכם, אם אין איזו בעיה או חוסר נוחות עבורכם. תחשבו על כל ההגדרות שהצבתם לעצמכם בהתחלה.

תוספים- כשאתם מגיעים לשלב הקניה, ולא משנה אם אתם מבצעים אותה בחנות פיזית או באינטרנט, תבדקו אם יש תוספות שאתם מקבלים או שצריך להוסיף.
אז מה צריך?
כרטיס זיכרון- בשל ריבוי המגה פיקסלים במצלמות רצוי שיהיה כרטיס בנפח מכובד שיוכל להכיל כמות תמונות רצינית- 4 גיגה ומעלה. אני ממליצה על כרטיס רזרבי נוסף בנפח קטן יותר. שיהיה.

תיק-המצלמה חייבת להיות כל הזמן בתיק. התיק צריך להתאים למצלמה ולכם-לגודל שלה ואם יש דברים שאתם אוהבים שיהיו איתה תמיד גם הם צריכים מקום (סוללות,כרטיס נוסף,ספר).

סוללות נטענות- יש מצלמות שמגיעות עם סוללה נטענת ומטען (בד"כ סוני) אך רובן מופעלות על סוללות אצבע פשוטות. אני ממליצה לרכוש 2 סטים של סוללות נטענות חזקות+מטען מהיר ולשמור על איכות הסביבה.
במקרה כזה מומלץ למשל שהתיק יוכל להכיל את כל אלו וכך אם אתם יוצאים לטיול ארוך ניתן להטעין את הסוללות במהלך הטיול.

קורא כרטיסים- לא חובה. אני באפן אישי לא אוהבת לחבר את המצלמה למחשב בכדי להוריד את התמונות. אם אין לכם מחשב נייד עם קורא כרטיסים מובנה תשקלו את האפשרות לקנות אחד. הם לא יקרים בד"כ ושווים את זה. אם לא, תחברו את המצלמה למחשב.

שימו לב-לעיתים קרובות יש מבצעים על מצלמות שנותנים לכם את התוספות הללו או חלק מהן. אם הן מתאימות לצרכים שלכם תוכלו לחסוך כאן כמה שקלים. בקניה בחנות ניתן לבקש מתנה ולקוות שתקבלו.

עכשיו כל מה שנותר זה להתחיל ללמוד את המצלמה ומה שהיא מציעה לכם. אני אוהבת ללמוד תוך כדי תנועה (התנסות)
אל תצפו לדעת ולהשתמש בכל הפונקציות שיש למצלמה. תדעו להשתמש במה שאתם צריכים, זה מספיק.
אה, ותשתפו את התמונות....

מילון קצר:
זום אופטי- אורך מוקד משתנה של העדשה מאפשר להתקרב ולהתרחק מהאוביקט כביכול. במצלמות דיגיטליות חילקו את הזום לאופטי ודיגיטלי. הזום האופטי משתמש בעדשה בכדי להתקרב ולהתרחק ואילו הזום הדיגיטלי משתמש בחיישן ולכן מקטין את גודל הקובץ המופק. משמע- מתקרב על חשבון איכות התמונה. לא מומלץ.
מצלמת slr- מצלמה רפלקסית מקצועית או חצי מקצועית בה ניתן להחליף עדשות לפי הצרכים. מצלמות רפלקסיות כאלות נמכרות רק כגוף מצלמה ועדשות בנפרד.
מצלמה דמוי slr - מצלמה המעוצבת כמצלמה רפלקסית אך לא ניתן להחליף בה עדשות.
מסך מפרקי- מסך אחורי הניתן לסיבוב לכל הכיוונים. ניתן לצלם בזויות שונות וגם להתאים לכיוון השמש (אני מאוד אוהבת).

off topic בתור לרופא (או- למה אני לא אוהבת להיות חולה)

לכל אחד יש את הסיבות שלו מדוע הוא לא אוהב להיות חולה. אלו פחות או יותר אותן סיבות- ההרגשה הלא נעימה בגוף, חוסר האונים, הפסד ימי העבודה. זה לא נעים.
ואני? אני יכולה לחיות עם כל אלו. הבעיה שלי היא קופת חולים!
כל ביקור בקופת חולים מוציא ממנירמות של ארסיות שלא ידעתי שבכלל קיימות בי.
למה אני כותבת את זה?
אתמול בבוקר התקשרו אלי מביה"ס של הקטנה לבוא לקחת אותה מסיבה בריאותית. עצרתי את כל העבודה כמובן ונסעתי לביה"ס. משם ישר לקופת-חולים.
 ביקשתי להיכנס לרופאת ילדים. הרופאה הקבועה שלנו עברה לסניף אחר ואני הולכת אחריה באש ובמים, רק שלא הספקתי להעביר את הבנות, הן לא היו חולות לאחרונה אז נאלצתי להיכנס לרופאה שאנחנו לא מכירות. להיכנס זו כמובן לשון מטפורה כי פשוט לא הצלחתי להיכנס אליה!
המזכירה המקסימה ביקשה שאחכה בתור כי ממש ריק שם וסביר שאכנס מהר. הלכתי לחדר ההמתנה ושם חיכו שלושה ילדים, לא כולל את מי שהיה בפנים. לא אלאה אתכם בכל הזמן שישבתי שם והתנשפתי בכל מעצבים, רק אציין שעברה שעה!! שבה נכנסו שלושה!!! ילדים. מה? למה? אני באמצע יום עבודה לכל הרוחות. רק מלכתוב את זה העצבים חוזרים אלי, ואני אדם רגוע. בשלב כלשהו הצלחתי לאתר רופאה אחרת שישבה בדד בחדר צדדי והצלחתי לשכנע אותה לקבל אותנו, לבדוק את הילדה ולתת לנו מירשם (מקווה שלא עשיתי טעות- ימים יגידו). חשבתם שבזאת הסתיימו תלאותי? לא ולא. פני היו כעת לכיוון בית המרקחת. עוד מקום גהינומי שהוא למעשה גן- עדן לזקנים. אפשר להעביר שם יום שלם בתור.
לא להאמין. לשם כבר הגעתי עצבנית אז לא נאשים את הרוקח או הזקנה שהתווכחה איתו שעות על תרופה מסוימת, או את זה שבא לקחת תרופה לאבא שלו ולא ידע אם הוא לוקח משהו אחר אז התקשר אליו כהגיע תורו ובדיוק נגמרה לו הסוללה בנייד, אז הרוקח התקשר מהסניף והאבא לא הבין מה הוא רוצה ומה הבעיה.
אני בתור.
אנשים.
אני בתור!!!
שעתיים.
בסוף יצאתי משם. קניתי המון ויטמינים ותוספים- לא רוצה להיות חולה בחיים- אני והבנות שלי.
לא רוצה להגיע למקומות האלה.
אני חושבת שזה מקצר לי את החיים משמעותית כל ביקור בסניף קופת-חולים.
תהיו בריאים
מיה

מאחורי הקלעים (צילומי הלבשה תחתונה ספורטיבית)

אתם פותחים קטלוג אופנה, מדפדפים בין הדפים, מתרשמים מהבגדים, מהדוגמנים, מהצילומים, מהמחירים.

האם אתם יודעים כמה עבודה ומחשבה הושקעו ביצירת הקטלוג?

ברצוני לנסות לאפשר לכם הצצה על קצה המזלג לחלק מתהליך יצירת הקטלוג, עם התמקדות מתבקשת בצילומים.

לא אתחיל בהתחלה, כי אני מצטרפת לתהליך לאחר שהוא התחיל. פונים אלי כשיש צורך ורצון להפיק קטלוג או כל חומר פרסומי אחר. פונה אלי המעצב או הלקוח. אנחנו יושבים ומגבשים קונספט ויזואלי שילווה אותנו- כיצד יראה הקטלוג, למי הוא מיועד, מה האווירה שהוא צריך להעביר וכו'.

כשיש לנו תשובות לשאלות האלו ניתן להתחיל לעבוד- בוחרים אתר צילום שישרת את המסר- סטודיו או לוקיישן, בוחרים את הדוגמנית. במקרה שלנו הקטלוג מיועד לקניינים וסוכנים מחנויות בארה"ב ואירופה ולכן יובל הלקוח רצה צילומים נקיים בסטודיו על רקע אחיד שיראו טוב את המוצרים שלו (תחתונים וחזיות בעיקר), מאחר וכל המוצרים הם באוריינטציה ספורטיבית ומיועדים לפעילות ספורטיבית, אני כיוונתי לקו ספורטיבי בהפעלת הדוגמנית, וגם אפילו באיפור, רציתי שיאפרו אותה איפור זיעה. רז המעצב ויובל קצת הורידו אותי מזה. בסדר, לא צריך באמת להיסחף....

בחרנו דוגמנית צעירה וקלילה, ג'ינג'ית שתשדר ספורטיביות וקלילות. במקרה כזה הגוף שלה מהווה גורם מכריע בבחירת הדוגמנית משום שרואים ממש את כל הגוף בצילומים. בכדי לחסוך בעלויות החלטנו לחפש דוגמנית שלא דרך סוכנות ולשם כך השתמשנו בכל מה שיש לweb 2 להציע לנו.

הצפנו רשתות חברתיות ומיילים, בלוגים ופורומים (בעיקר עדי המאפרת...) וכך הגענו אל רז:

נקבע יום צילומים, נבחרו הדגמים שיצולמו וכל מה שנותר זה להתחיל.

אני מבחינתי גיבשתי לי סגנון תאורה שיתאים: צריך להשתמש ברקע לבן, אני צריכה להאיר את כל הגוף באופן אחיד, התאורה צריכה לשדר קלילות ולא להיות דרמתית וכמובן לתמוך ביופייה הטבעי של רז.

בבוקר רז הגיעה מאיזור נהריה עם אבא שלה, עדי הגיעה מפרדס חנה עם בטן של חודש שמיני ומזוודת איפור שנראית כמו מזוודות לניטרול פצצות חכמות, יובל הגיע עם ארגזי פלסטיק מלאים בתחתונים, חזיות וגופיות ורז המעצב הגיע בידיים ריקות (בינתיים...).

התחלנו.

גשם מטורף בחוץ ואצלנו חם אש, כי רז כמעט עירומה ואנחנו לא רוצים להקפיא אותה (זה לא מצטלם טוב, באמת...). עדי איפרה איפור טבעי וקליל, נבחר הסט הראשון ורז עלתה על הסט.

עכשיו תורי.

אני צריכה להכניס אותה לראש שלי שתבין את הקו אותו אני רוצה להעביר. המסר נמצא אצלי בראש ורז היא האמצעי להעביר אותו, לכן חשוב מאוד שתהיה כימיה והבנה. אני צריכה לתת לה הרגשה נהדרת על הסט, שהיא הכי יפה בעולם, אחרת זה לא יעבוד. ניסיתי להעביר לה את הנושא הספורטיבי שאותו אנו רוצים להעביר, הקפצתי אותה, הרצתי אותה, רז המעצב הגרפי של כל הפרויקט הזה רץ הביתה להביא צמד משקולות:

הכל היה בסדר, אבל הרגשתי שמשהו לא קורה עד הסוף.

ואז הכנסתי את המאוורר לפעולה. זה היה הרגע שבו צריך לחשוב אחרת, להבין שהקונספט שליווה אותנו בכל תהליך החשיבה והתכנון פשוט לא יכול לקרות בשטח כרגע וחייבים למצוא מה כן יעבוד. ראיתי על רז הדוגמנית שהיא רוצה להביא אותה ב fashion, אז הלכנו על זה וזאת היתה החלטה מצוינת:

הסטים התחילו לרוץ- מצלמים, מחליפים בגדים, מצלמים, תיקוני איפור, מצלמים, מחליפים וכך הלאה.

יום מדהים.

חלק מהצרכים היו להראות את הטקסטורות של הבדים, את הדרך שבה הם מונחים על הגוף, את העובדה שהם ללא תפרים וכך הלאה. אז צילמתי גם תמונות שהראו בדיוק את מה שצריך בלי כל הפוזות. בכל זאת, מה המטרה שלנו בכל היום הזה?

שהלקוח היקר ימכור המון בגדים בזכות הצילומים.

הנה לדוגמא צילום המעביר את הדוגמא של התחתון הזה:

וצילום המראה ביתר בירור את העובדה שאין תפרים בחזייה ואת הבד המיוחד שלה:

עכשיו כל הקבצים עוברים עיבודים קלים, המרות והולכים לרז המעצב הגרפי שיהפוך אותם לקטלוג מרשים שלבטח יביא הרבה מכירות ללקוח.

פנויה לשאלות

מיה