המדור מחוות קטנות. מדור משותף לדליה ברנובר ואנכי. מיוחד לחנוכה.

רשמים מפתיחת התערוכה

אז עברו כמה ימים מאז שנפתחה התערוכה.
לפתוח תערוכה בסוף נובמבר ולקוות למזג אוויר יפה, יכול להיות דבר קצת בעייתי, ובכל זאת...
מזג-אויר מושלם קיבל את פנינו. מזל, מדובר בגלריה שהיא בית. מקום מאוד מיוחד ובחצר גינה רחבת ידיים עם מדשאה יפה, שולחנות וכיסאות, מחצלות.
הזמנתי הרבה אורחים, חברים, קולגות, משפחה. בכל זאת עבר זמן רב מאז שהצגתי את עבודותיי בפעם האחרונה ורציתי לחגוג את זה עם כל האנשים שחשובים לי.
חלקם באמת הגיעו...
יש משהו מאוד נעים בסיטואציות האלו בהן אני יודעת שאנשים עושים מאמץ ומגיעים במיוחד בשבילי.
אני מאוד מעריכה דברים כאלו. קיבלתי תגובות מאוד נלהבות על העבודות.
אף אחד עדיין לא רכש. בכל זאת אני רוצה למכור את כולן. זאת הייתה המטרה, אז יש עוד שלושה שבועות לתערוכה להציג, ולאחר מכן, אם תשארנה תמונות שלא נמכרו אני אחשוב על דרך יצירתית למכור אותן.
יש מצב שאני עורכת מכירה פומבית (אולי אינטרנטית?) משהו מעניין.
אני חושבת גם להשתמש בפלטפורמה של פייסבוק או רשת חברתית אחרת. יהיה חם.ומה בינתיים?

אני כבר עובדת על התערוכה הבאה.

צילום מקצועי: שוטטות במרחבי הרשת

צילום מקצועי: שוטטות במרחבי הרשת

שוטטות במרחבי הרשת

איזה דבר יפה זה אינטרנט, אני מתחילה בנקודה אחת ומסיימת במקום שאפילו לא ידעתי שהוא קיים.
ואותי מעניין החיבור והקשר בין העולם הוירטואלי הזה לבין החיים והאנשים שמאחורי המסך.
היום פגשתי אחד כזה, דן סטרמר הוא מעצב אתרים וגרפיקה מוכשר מאוד. אף אחד לא יכול לדעת איך הגעתי אל האתר שלו, ובטח לא אני, אבל הגעתי ומאוד התרשמתי. ראיתי עבודה מקצועית ונקייה מאוד- כמו שאני אוהבת, בלי יותר מידיי בירבורים, ישר ולעניין. גם אתם יכולים להתרשם בעצמכם: http://www.dmdesign.co.il/
מאחר ואני אוהבת להבין מי האנשים נכנסתי לעמוד האודות וגיליתי ששנינו גרים באותו יישוב. כשאתה מתגורר ביישוב קטן באופן יחסי זה תמיד מרגש למצוא מישהו שמתגורר באותו יישוב, בעיקר אם הוא מוכשר. מיד יצרתי איתו קשר ונפגשנו.  בפגישה גיליתי שמדובר באדם שהוא גם נחמד מאוד, נעים לשיחה ומאוד מקצועי. אני יודעת שיהיה לי כיף לעבוד איתו בהמשך, וברור לי כבר עכשיו שנעבוד יחד.
לעיתים קורה בדיוק הפוך: מכרה שלי בעולם האמיתי ביקשה עזרה במציאת נושאים לכתבות שהיא כותבת ל ynet . ברעיונות אני טובה ממש, ואם מישהו אחר צריך לבצע אותם זה מעלה משמעותית את הסיכוי שהם אכן יקרו. אז סיפרתי לה על ארון הבגדים המדהים של סבתא ועל כך שראיתי במו עיני נערות בנות 20 (זה עדיין נערות נכון?) לובשות בגדי סבתא ונראות נפלא בהם (קוראים לזה וינטאז'...). הרעיון התגלגל, סבתא הסכימה להצטלם לכתבה, שהפכה בנקודה מסוימת בזמן לכתבת וידאו (היא לא ידעה במה זה כרוך), נמצאה הסטייליסטית ובטח היו עוד כמה דברים שאני לא מודעת אליהם. בערב שישי בעודי יושבת עם כל בני משפחתי לארוחת ערב שהכנתי במו ידיי, אני מקבלת הודעת טקסט (מסרון) ממירב, הכתבת המוכשרת, שהכתבה עלתה לאויר.
רצתי לצפות ומה אני אגיד, הקסים. סבתא ממש מוכשרת, את כל הבגדים שם כמעט היא תפרה לבד, היא גם מדגמנת, והבית שלה נראהכאילו יצא משנות ה 60 . הנה הקישור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809827,00.html
ממש שווה צפיה.

זהו בינתיים
יהי עוד בהמשך

צילומי משפחה וילדים

למה חשוב להצטלם צילומי משפחה אצל צלמת מקצועית?
יש יאמרו שזה לא ממש חשוב כי יש להם בבית מצלמה דווקא טובה, דיגיטלית, שהם קנו בהרבה כסף ויש לה זום נהדר (דיגיטלי) וגם כרטיס זיכרון שהם הרחיבו. בקיצור, מי צריך עין כשיש ביד מצלמה?

יש יאמרו שהם מבינים את החשיבות אבל ממש לא אוהבים להצטלם, לא פוטוגנים ובכלל, עדיף שלא יסתובבו בעולם תמונות שלהם, זה לא טוב לאיכות הסביבה וההתחממות הגלובלית (ויש ביניהם שאף צודקים...). הילדים דווקא מאוד יפים ואוהבים להצטלם.

יש יאמרו שפשוט אין להם זמן.

יש יאמרו שהם מעדיפים לקנות מסטיק בכסף הזה...

ואני אומרת - התשובה טמונה בזמן:
עבר: תנו מתנה לסבא וסבתא
הווה: מסגרו לכם תמונה למשרד, צרו תמונה אמנותית לחדר הילדים או המשפחה
עתיד: הנכדים ודאי ישמחו לראות תמונות יפות של ההורים כשהיו ילדים ושל סבא וסבתא (אתם) שהיו צעירים (זה עכשיו ).

זה פשוט מאוד: הולכים לצלמת מקצועית ויוצאים עם צילומים מקסימים של כל המשפחה שמהם תהנו עכשיו ועוד הרבה מאוד שנים.
אז למה אתם מחכים?

חדשות והפתעות בסטודיו שלי- דצמבר הגדול

אחת לזמן מה אני אוהבת לרענן, לגוון, לשנות. שלא יהיה לי משעמם.
ולא, אני לא כותבת פה פוסט על חיי הנישואים שלי....
רוב העבודה שלי מגיעה מלקוחות שמתקשרים ומזמינים עבודה מסוימת. ואני, יזמית שכמותי, אוהבת גם ליזום פרויקטים ובכלל לעניין את עצמי כל הזמן.
חלק גדול מהיוזמות הללו תופסות תאוצה והופכות להיות מעין מוסד בפני עצמו. והמחמאה הגדולה ביותר שאני מקבלת היא דווקא מקולגות שלי שפשוט לוקחים את הפורמטים שלי ומעתיקים אותם.
יום צילום פורטרטים- את הרעיון ליום צילומי פורטרטים קיבלתי מידידה שלי לפני כשנה וחצי או יותר. היא המליצה לי לעשות יום מרוכז עם מאפרת בכדי לשווק את העבודה שלי. כך אנשים יקבלו צילום פורטרטר במחיר מוזל ולי תהיה הרבה עבודה. הרעיון צבר כזאת תאוצה שמאז אני עורכת יום כזה אחת לחודש לפחות. צלמים לא מעטים לקחו את הפורמט הזה ואימצו אותו לעצמם. השיא היה לפני שבועיים-שלושה כשפגשתי אדריכלית השייכת לקבוצות ביז והיא המליצה לי לעשות כמו שעושים שני צלמים בביז- יום צילום פורטרט...
כמעט נחנקתי-לאן הגענו, שממליצים לי להעתיק את אלו שהעתיקו ממני...
בדבר אחד אף אחד לא יכול להעתיק ממני- איכות השרות והמוצר שאני נותנת.
העובדה שאצלי כולם יוצאים מ-ה-מ-מ-י-ם ! והאוירה הנעימה בסטודיו פשוט בלתי ניתן לחיקוי.
בכל אופן, אני ממשיכה בפרויקט הזה. מה יש ביום צילום פורטרטים? מאפרת מקצועית ומעולה שמגיעה אלי לסטודיו ונמצאת בו במהלך כל היום, אנשים קובעים שעה ומגיעים לתהליך של איפור וצילום. בדרך פוגשים את זה שלפנינו, זה שאחרינו, מדברים קצת, מכירים, מתלבטים ביחד. חגיגה. כל אחד נמצא בסטודיו שעה וחצי בערך, ותמיד העמדות מאוישות- איפור וסט צילום. בסוף כל אחד יוצא עם דיסק מלא בצילומי פורטרט מהממים שלו חלקם מטופלים קלות.
בשל הריכוז של המצולמים ניתן להוזיל משמעותית את המחיר
ולכן העלות לצילום פורטרט ביום זה (כולל איפור) היא : 500 ש"ח בלבד.
היום הקרוב יתקיים ביום שלישי 8/12/09 יש מקום לשמונה אנשים בלבד ולכן כל הקודם זוכה.
איך נרשמים? מתקשרים אלי וקובעים את השעה הנוחה לכם (ומקווים שהיא לא נתפסה עדיין...).
יום צילומי משפחה וילדים- מאחר ואני צלמת מסחרית, כל העבודה היומיומית שלי מתבצעת מול בעלי עסקים וחברןת. בכדי לא להשתעמם אני צריכה לשנות מידיי פעם את האוירה בסטודיו ןלכן יזמתי את ימי צילום המשפחה וילדים. חגיגה אמיתית למשפחות ולי!
התחלתי עם זה ביום הבחירות שהיה יום חופש מעבודה, המשכתי במהלך ימי שישי של חודש אוגוסט והפעם השלישית תהיה בחופש חנוכה בימים ה' ו' 17-18/12/09 .
ימים שלמים של משפחות שקובעות שעה ומגיעות לחצי שעה של גיבוש משפחתי וכיף אדיר שבמהלכה אני מצלמת את כל הוריאציות האפשריות של המשפחה (טוב, בעיקר את הילדים...) ונותנת לכם דיסק מהמם ומלא בכל טוב. למה אתם צריכים את זה? יום המשפחה בדרך וסביר להניח שתתבקשו מהגן/ביה"ס להביא תמונה משפחתית ושוב תגלו שאין לכם תמונה של כולם מאז החתונה שלכם...
מתנה מדהימה לתת לסבא וסבתא- פוסטר, אלבום, קולאז'. מה שתרצו תוכלו לעשות מהתמונות האלו.
פרסום בפייסבוק שלכם- סופסוף אפשר להשויץ באמת בילדים שלכם.
תמונות למשרד. ועוד ועוד. יש לי לקוחה אחת שהפכה את הצילומים בעזרתי לתמונה בחדר המשפחה. עשינו משהו אמנותי ומקסים. מאוד מיוחד. המחיר למשפחה הוא : 250 ש"ח בלבד לכל המשפחה!
מומלץ להקדים ולהרשם.
אלו המיוחדים של דצמבר.
בהמשך יהיו עוד ואני אעדכן כמובן.
מיה

תמונות בתערוכה

הוזמנתי להציג בתערוכה.
זה מספר שנים שאני מתחבטת ביני לבין עצמי, וגם קצת מציקה לסביבה שלי, בשאלה האם אני אמנית?
מה זה דורש ממני, מה אני צריכה לעשות למען זה, ובכלל, האם האמנות היא חלק מהמהות שלי.

לפני 15 שנה בהיותי סטודנטית צעירה לצילום, הוכרחתי ע"י המערכת ליצור אמנות. לא אהבתי את זה בלשון המעטה, והיו לי אינסוף ויכוחים עם המורים, החל בעניין הגדול של מהי אמנות וכלה בקטן: האם מה שיצרתי עונה על הקריטריונים ובכלל: למה אי אפשר לעמוד בזמנים?...
יצירת האמנות העבירה אותי טלטלות רגשיות קשות מאוד עבורי. חשתי שאני במעין לונה פארק תמידי בו רגשותיי עולים ויורדים, בו הכל מסתחרר סביבי כל הזמן.
רק כשלא יצרתי היתה לי מנוחה מכל זה. לכן לא רציתי לעסוק באמנות. יצרתי כי הייתי חייבת.
בסה"כ רציתי להיות צלמת... לצלם!

עברו ארבע שנים בהן יצרתי לא מעט עבודות  אמנות (טובות למדיי-נגיע לזה) וסיימתי את לימודיי, יצאתי לחופשי.
מעכשיו אף אחד לא יכריח אותי ליצור אמנות, מעכשיו אני רק צלמת!
האמנם?
כנראה שלא... מצאתי את עצמי זקוקה לפורקן, למדתי להשתמש ביצירה כדרך שחרור, ביטוי.
האמנות הפכה להיות הפסיכולוגית שלי.
האמנות הפכה להיות צורך.

המשכתי ליצור, ברגוע, מפעם לפעם, כשמפעפע בי הצורך אני יוצאת (נכנסת) ומצלמת. רוב החומרים נשארים איתי ושלי ולא יוצאים לאור עדיין.

בשלב מסוים חשבתי שכדאי לי להציג בתערוכה, גלריה או מוזיאון. אני רואה דברים שמוצגים וחושבת שהעבודות שלי בהחלט ראויות. רק הצבתי לעצמי מספר חוקים:
1. אני לא משלמת לגלריה עבור הצגת העבודות שלי.
2. אני מחליטה מה אני מציגה.
3. מציגה במקום שמאפשר לי למכור.

קשה לי לומר שממש קידמתי את העניין הזה, רק חשבתי על זה. עד שבאה ההצעה מהגלריה בקיסריה. התאים לי בול!
מיד לקחתי את העבודות האדומות שלי, שמתאימות לנושא התערוכה "חושך ואור" ושם הן יוצגו וימכרו.
למה התאים לי בול?  כי חלק מהעבודות הללו תלויות לי בסלון ובתקופה האחרונה ניסיתי להבין ממה אני צריכה להשתחרר בכדי לפרוץ קדימה והלאה, והבנתי (מהר מאוד) שאני צריכה להעביר הלאה את היצירות הללו. תוך יומיים סגרתי תערוכה עם הגלריה, שעומדת בכל הקריטריונים שלי.

ובאותה הזדמנות יצא לי לעבור על עבודות שיצרתי בעודי סטודנטית- במרחק של 13 שנה הן נראות ממש מעולות ואפילו קצת קשה לי להאמין שאני יצרתי דברים כאלו...
אז אני ממליצה להגיע לגלריה מלאור בקיסריה עד ה 19/12/09 לצפות בתערוכה ולרכוש תמונות.
כל העבודות, על אף העובדה שמדובר בצילום, מדיה הניתנת לשיכפול אינסוף פעמים, קיימות בעותק אחד בלבד ולא ישוכפלו לעולם! כל מי שרוכש, מקבל עותק בודד.
העבודה עצמה היא עוצמתית במיוחד, נוצרה בתהליך של שנה וחצי, אותו עברתי עם ביתי הבכורה (שמצולמת) ששותפה מלאה לכל התהליך והיצירה.
העבודה זכרתה בפרס קרן שרת (קרן התרבות אמריקה-ישראל) בשנים 1996-1997 .
מחכה לכם
מיה

בסמטאות פריז (או אתר שיתוף התמונות הראשון)

טיול בסמטאות פריז מזמן למטייל חובב הצילום הזדמנויות רבות לצילומים מרהיבים. הנופים המהממים- בתים עתיקים, רחובות רחבים ומטופחים, ארמונות, מוזיאונים, נהר הסיין.

וכן מבחינת הנוף האנושי- דמויות מקומיות רבגוניות, בעיקר בשווקים וברובעי האמנים.

אותי תפס שוק פשפשים קטן וארעי- בעלי דוכנים המצעים מגוון חפצים שידעו ימים יפים יותר . ממש כמו אצלנו וכמו בכל שווקי הפשפשים בעולם יש שם מציאות לרוב. ניתן להעביר יום שלם במקום כזה, בנבירה אינסופית בדוכנים ובערימות .

מצאתי דוכן אחד שהתמחה בכל מה שקשור לצילום- מצלמות ישנות, אלבומים עתיקים, פלטות זכוכית שהיו הנגטיבים הראשונים, מסגרת ועוד.

היו שם ערימות של צילומים ישנים, זרוקים, בגרוש וחצי לקילו (כי מי ירצה לרכוש צילומים שלא שייכים לו או למשפחתו, או אפילו לא מישהו מפורסם).

עייני נחתה על אלבום מקסים. בצבע ירוק, מסמורטט, שוליו צבועים זהב, והוא סגור באבזם מתכת.

פתחתי אותו, ובפנים אוצר- המון צילומים עתיקים של אנשים בכל הגילאים- מבוגרים, ילדים, צעירים וזקנים. ניכר שזהו לא אלבום משפחתי אלא אלבום עם אוסף צילומים, מה שנקרא: "קאר דה ויזיט" כרטיסי ביקור.

בסוף המאה ה19 הייתה זו אפנה בבירות אירופה ופריז בראשן, להצטלם בסטודיו מקצועי צילום יפה ואיכותי, להדפיסו במספר עותקים ולחלק. אנשים אספו צילומים כאלו וסידרו אותם באלבומים.

כך יצא שלאדם מסוים היו באלבום צילומים של אנשים רבים עימם היה בקשרי ידידות או עבודה ולא רק המשפחה שלו. היום בטח היו קוראים לזה שיתוף תמונות.

בצידו האחורי של הצילום- שם המצולם, תאריך וכתובת הסטודיו (לרוב לוגו מסולסל).

המוכר התנצל בפניי שיש באלבום צילומים ואמר שניתן להוציא אותן. ניצלתי את זה לצורך ההתמקחות ולא סיפרתי לו שזה הדבר העיקרי שעניין אותי- התמונות שבפנים...

באמת הצלחתי להוריד את המחיר... והיום האלבום הזה יקר לי מאוד.

מעניין לראות שגם היום חזרנו להתנהלות הזאת של שיתוף תמונות- בדרך החדשה, המתאימה לעולמנו כפי שהוא היום: פייסבוק וחבריו. אנחנו אוהבים את זה וזקוקים לזה באותה המידה.

איזה צורך זה משרת?

לחלק, לשתף, לספר, להראות.

תראו אותי, כמה השקעתי, כמה אני יפה, כמה אני מצחיקה, איזה חיים יפים יש לי.

תזכרו אותי, תחשבו עליי, תאהבו אותי.

אני כאן.

גם אחרי 150 שנה. לא יודעים איך קראו לי, איפה גרתי, מה עשיתי, אבל יש תמונה שלי.

גברתי על מגבלות הזמן.

אני עוד כאן.

מה מוכר יותר, המוצר או הצילום של המוצר?

נשמעת שאלה קצת טיפשית?

ברור שהמוצר עצמו מוכר את עצמו

או שלא...

המוצרים שאותם אנו מעוניינים לפרסם /לשווק/למכור מתחלקים למספר קטגוריות:

1. מוצר שלא ניתן להראות אותו לכל לקוח פוטנציאלי. מוצר גדול, כבד, יקר או שטרם פותח. בקטגוריה זו ניתן למצוא:

אדריכלים, מעצבי פנים, מזון, עיצוב זרי פרחים, עיצוב גרפי ועוד.

המוצרים אינם זמינים בכל מקום ולכן צילום איכותי שלהם מאפשר לנו לנייד אותם איתנו בקלות ולהעלות אותם על גבי הרשת ובכך לאפשר לכל העולם להכיר את עבודתנו.

2. כאשר המוצר הוא אני. מדובר במאמנים, יועצים, עו"ע ושאר מקצועות שבהם ברור שהאדם הוא המוצר.  מאחר ואני

 אינני יכולה להיות בכל מקום בכל זמן ובכל זאת אני מעוניינת שיחשפו אלי מספר רב ביותר של לקוחות פוטנציאלים, צילום פורטרט איכותי שלי, המעביר את המסר המדויק שלי יכול לעשות את העבודה ולמכור.

3. מוצרים רבים.

לעיתים המוצרים שלי אינם גדולים, אינם כבדים אך הם רבים. מה למשל? ממתקים, תיקים, צעצועים וכו'. ברור שלא ניתן להסתובב עם המוצר ולכן צריך צילום איכותי ומזמין של המוצר כך שניתן יהיה להתרשם ממנו ולרצות לרכוש אותו מיד.

. ישנם מוצרים שנראים במיטבם רק בתאורה נכונה, כאשר אנו מציגים אותם לקהל התנאים לא תמיד אופטימלים4 וההתרשמות נפגמת. זה קורה בתערוכות או במוצרי מדף בחנויות. במקרים כאלו צילום עושה פלאים ופשוט מוכר את המוצר

בעצמו, משום שהצילום מראה הלכה למעשה את הפוטנציאל המקסימלי של המוצר

.

5. אוירה-רבים מאיתנו בכלל רוצים למכור אוירה ולא רק מוצר. זה משהו שעובר מעולה בצילום. צלם טוב ייצר את האוירה הנכונה שתשרת אתכם ואת המוצר שלכם.

לסיכום- צילום המוצר הוא זמין יותר,נח יותר ורב אפשרויות יותר מהמוצר עצמו ולכן יש באפשרותו למכור את המוצר שלכם טוב יותר!

לא מאמינים?

תנסו ותיווכחו בעצמכם.

מיה

איך הופכים גוש בטון לסקסי?

זאת היתה דרישת העבודה ממני: לצלם גושי בטון שיהיו סקסיים.

ולא, אני לא מדברת על צילומי פורטרט של חברי הדירקטוריון, אלא גושי בטון אמיתיים,ענקיים למעשה, כאלו שבונים איתם גשרים ומחלפים. משהו עצום בצבע אפור עם חללים לאורכם.

אולי אתם חושבים שזה בלתי אפשרי או לפחות קשה מאוד,אולי אתם עכשיו מרחמים עלי, איזו מסכנה אני ואיזו עבודה מבאסת יש לי.

אני מצידי דווקא מאוד שמחתי, זה בדיוק סוג העבודות שאני מאוד אוהבת: לקחת משהו שעל פניו הוא ממש מורכב ונראה בלתי אפשרי ולהפוך אותו לכ"כ מהמם שאפילו הלקוח לא יאמין שכך נראה המוצר שלו.

כשאני מקבלת עבודה כזאת אני נזכרת מה אני אוהבת בעבודה שלי, את החיפוש המתמיד,את הלמידה.

בפגישה הראשונה עם המנכ"ל הוא אמר, אחרי שהסברתי לו איך אני רואה את האימג'ים המצולמים שאני יורה לעצמי בגלגלים ושעכשיו העליתי את רף הציפיות שלו כה גבוה שקשה לו להאמין שאוכל לעמוד בסטנדרטים שהצבתי לעצמי.

אני כמובן מבחינתי, יודעת שאני לא אגיד דברים שאני לא יכולה לעמוד בהם ולכן, למרות שבכלל לא ידעתי מה אני הולכת לצלם, הייתי מאוד רגועה ובטוחה שהמוצר שהוא יקבל יהיה מעולה ולא פסיק פחות מזה!

כשהגעתי לצילומים הכל כביכול היה נגדי-יום קיץ ישראלי טיפוסי (חם עד התעלפות), שעה 15:00 (השעה היחידה שניתן היה להתחיל לצלם) וכל הצילומים הם צילומי חוץ.

עכשיו, אתם חייבים לדמיין גושי בטון ענקיים בצבע אפור בהיר בוהקים מסנוור, בהמוניהם מונחים שם. אותי הלבישו באפוד זוהר שהוא המילה האחרונה התחום האופנה במפעלי תעשיה וגם קסדה הצמידו לראשי, מה שהפך את רעמת התלתלים שלי בצירוף הזיעה לגוש דביק נטול צורה.

התחלתי להסתובב במפעל ולצלם. אני מאוד אוהבת לצלם חומרים, חומר טוב עושה לי את זה... והחומר הזה, הבטון הרטוב שיוצקים ממערבל נוסע על מסילה פשוט הקסים אותי, המגרפה שמסרקת את רצועות הבטון הטרי, רזיפי המיים המרטיבים את הגושים, רצועות הפלדה הנמתחות ומתהדקות, המסור הענק החותך את הרצועות הענקיות לפלטות- הכל היה יפה ומקסים בעיני.

גם המראה הזה של ים הבטון הזכיר לי קצת בית קברות או עיר גדולה (יחי ההבדל, הא?) והפועלים, אח הפועלים, זה פשוט מקסים לראות איך הם מניעים את המכונות הללו, מערבבים, יוצקים, חותכים.

באותם רגעים חשתי קינאה קלה באותם פועלים על העובדה שהם עובדים עם החומרים האלו מידי יום ואילו אני רק אורחת לרגע.

בסוף היום העלה אותי המנכ"ל למנוף הגבוה שלהם- 20 מטר גובה! ולי יש פחד גבהים!

עליתי על המנוף תוך כדי נסיעה שלו בסולם קטנטן והמצלמה תלויה על צווארי. למעלה אני צריכה כמובן גם לצלם, זה היה מאוד מעניין, כי פחדתי כל כך שלא העזתי להוריד יד מהמעקה, לכן יכולתי לצלם ביד אחת בלבד.

אז מה אתם חושבים? הבטון יצא סקסי? המנכ"ל היה מרוצה מהתוצאה?

אני הייתי מרוצה מהתוצאה?

דוגמאות מספר לשיפוטכם.

השפה הצילומית בשרות הכסף

מילים,מילים,מילים.

אנחנו חשופים להן בכל מקום,בכל רגע בחיים-קוראים ספר,עובדים במחשב,קוראים מאמר,שומעים רדיו,פרסומות,דיסקים.

כל החושים שלנו כמעט מגיבים למילים,יש רק עניין אחד,המילים חייבות להיות בשפה שאנחנו מבינים (עדיף עברית) בכדי שיעשו את העבודה,בכדי שנבין את המשמעות.

יש שפה שהיא מובנת לכל בני האדם באשר הם,גם אם טרם למדו לדבר,לקרוא או לכתוב.

אם נולדו בשבט נידח באפריקה או בלב ניו-יורק,אם הם דוברי סינית בניב מנדרין או אנגלית אוסטרלית.

השפה הזאת היא השפה הויזואלית-שפת הצילום.

כולנו מבינים אותה,את השפה הזאת,גם אם לא יודעים זאת. כולנו קולטים את המסרים המועברים אלינו בצילום,לא תמיד מודעים,מה שהופך את השימוש בשפה הזאת למתוחכם מאוד ואני ארחיב בנושא זה מיד.

לא כולנו מסוגלים "לדבר את השפה" ז"א להעביר מסר באמצעות שימוש בה,למרות שאנו מבינים אותה ומסוגלים לקלוט את המסרים שלה.

אז מה כל כך מתוחכם בשפה הצילומית?

כמו שכתבתי כאן,כולם מבינים את השפה,קולטים את המסר המועבר,גם אם לא יודעים זאת.

מה שהופך את השימוש בשפה הזאת לשימוש חכם הוא היכולת לשלוט במסר העובר לצופה גם אם הוא לא ישב וקרא,אם הוא לא בחר להעמיק או לא מעניין אותו כלל מה שיש לנו לומר.

קצת כמו פרסום תת-מודע . אלו מאיתנו שמבינים את השפה יבינו מיד ויפה להם,אלו שמבינים את השפה ולא יודעים את זה,יקלטו את המסר רק בתת מודע שלהם,זאת אומרת-המסר יעבור הם פשוט לא ידעו את זה.

זה קורה לנו כל הזמן, אנחנו יושבים ועובדים ופתאום מתחשק לנו לשתות קולה (או כל דבר אחר,אצלי בד"כ זה לאכול,אבל לא משנה...)למה זה קורה? אולי הרדיו דולק ברקע או הטלויזיה,או שיש מבט לכביש ובדיוק עברה שם משאית של קוקה-קולה. לא יודעים מה קרה אבל התת מודע שלנו משדר לנו שאנחנו רוצים את זה כאן ועכשיו.

לא הייתם רוצים שלקוחות פוטנציאלים ירגישו כך כלפי המוצר שלכם?

מאמנת-האם היית רוצה שאדם מסוים יראה את צילום הפורטרט שלך ויגיד לעצמו-אני חייב לפגוש את המאמנת הזאת! אני רוצה שהיא תאמן אותי!

עורך-דין- האם היית רוצה שלקוח יראה צילום שלך ויאמר לעצמו: לא יודע למה אבל את העו"ד הזה אני צריך לייצוג שלי!

מעצבת בגדים- את רוצה את האישה שתביט בצילומי הבגדים שלך,או צילום האוירה שלך ותגיד לעצמה-אני חייבת לבקר בבוטיק שלה, זה בדיוק הסגנון שאני אוהבת!

אדריכל- אתה רוצה את הזוג שבונה בית ויראה את הצילום של אחד מהפרויקטים שלך,יביטו זו בזה וידעו שזה האדם שיבנה את בית חלומותיהם!

השפה הצילומית מובנת לכולם,בכל העולם,בכל גיל,בכל מצב. אך לא כולם יודעים להשתמש בה בכדי להעביר דרכה את המסר.

בשביל זה אני כאן.

אני דוברת השפה (ברמת שפת אם)

יודעת להעביר את המסר בכל האמצעים הצילומים העומדים לרשותי: אור,זוית,חיתוך ועוד.

יודעת להביא מצולם להוציא מעצמו את מה שהוא מעוניין לשדר (גם אם הוא לא מודע לזה בכלל).

אין תחליף לעין ורגישות של צלם מקצועי.

לא חוסכים בצילום איכותי של המוצר שלכם (גם ובעיקר אם המוצר הוא אתם...).

מזמינה אתכם להפגש איתי וללמוד עוד על השפה הצילומית ואיך היא יכולה להניב לכם רווחים.

אז מי צריך צילום מקצועי?

אז יש לך מצלמה.

שלך לא כל-כך טובה, אבל גיסך חובב צילום וציוד ויש לו מצלמה מצוינת.

הקמת אתר אינטרנט מושקע. ימים ולילות עבדת עליו. מעוצב מקסים,התכנים מאלפים.

כל החברים מתפעלים

גם הלקוחות.

עכשיו אתה רוצה צילום שלך, בכל זאת,שידעו איך אתה נראה, חתיך שכמותך....

מה עושים?

אתה פונה לגיס ששמח סופסוף להשויץ בציוד ולהראות לך מה המצלמה שלו יודעת לעשות.

יוצאים רגע לגינה,או ליד הקיר שצבעת בשבת ההיא שאישתך לא ויתרה ויצא דווקא יפה...

לקחת את התמונה,הכנסת אותה לאתר, ועכשיו אתה מחכה ללקוחות שיבואו,בכל זאת שמת צילום שלך,חתיך שכמותך...

אתה לא צריך צילום פורטרט מקצועי!

או שכן?

צילום מקצועי הוא הרבה מעבר לציוד ואפילו,תתפלאו-מעבר לידע.

כן,כן, ידע הוא דבר חשוב מאוד ואפילו נדרש,אך גם הוא לא העיקר.

חשובה הגישה,העין,ההסתכלות.

צלם טוב,בעיקר כשמדובר בצילום אנשים,אך לא רק,צריך לראות מעבר לדבר עצמו,צריך לתת את העין החדה.

למעשה צלם טוב הוא סוג של מצלמת ליזר פנימית ללא המצלמה-יכול לראות לתוכך בחדות וברגישות,להבין מה אתה צריך ולתת לך בדיוק את זה.

בזמן האחרון,לקוחות רבים מבינים את החשיבות של המיתוג הויזואלי,את החשיבות של הצילום האיכותי כחלק ממיתוג כללי של עסק.

כשצלם מקצועי ניגש לפרויקט כזה הוא לא מביא איתו רק מצלמה או פלאש, הוא מביא עימו יכולת הסתכלות וגישה מקצועית,מבט מבחוץ שיכול לראות למקד את הנקודות החזקות.

צלם טוב פשוט יעשה את העבודה.

כשאני רוצה חולצה חדשה,בד"כ אני הולכת לחנות,מודדת,בוחרת,משלמת וקונה.

אני לא תופרת,אני מבינה את זה,ולמרות שישי לי בבית את כל הציוד הדרוש לתפירת חולצה (חוטים,מחט,בדים) אני לא מנסה אפילו...

אז כולם צריכים צילום מקצועי.

אם אתם רוצים שהצילומים בהם אתם עושים שימוש יתמכו במסר שלכם,ידגישו אותו,ויעבירו אותו-הדרך היחידה שלכם היא להשתמש בשרותיו של צלם מקצועי טוב.

אם אתם לא רוצים שהצילום,בעיקר צילום הפורטרט שלכם יהרוס את כל מה שהשקעתם בו באתר/ברושור/פרסום שלכם-אתם צריכים צלם מקצועי שידע להוציא מכם בדיוק,אבל בדיוק את מה שאתם רוצים להעביר.

תתפלאו עד כמה העיניים,השפתיים והכתפיים שלכם יכולים להעביר את כל המסר שלכם,בלי מאמרים ארוכים וסלוגנים מפתים-רק צילום פורטרט אחד מדויק,נכון ומעולה. זאת התשובה שלכם.

אה, אני צלמת...

מתמחה בעיקר בצילום פורטרטים.

אחת לחודש יש יום מרוכז בסטודיו שלי עם מאפרת מקצועית.

ימים שמחים במיוחד.

היום הקרוב יתקיים ב20/10/2009

מספר המקומות מוגבל-כדאי להרשם.

הצילומים מתקיימים בסטודיו שלי בכרכור

כולנו משוטטים במרחבי האינטרנט ונחשפים לצילומי פורטרט כאלו ואחרים של אנשים הרוצים לשווק את עצמם/עסקיהם.
חלק מהצילומים טובים, מעוררים אמון ואמפטיה, גורמים לנו לרצות לפנות לאותו האדם, חלקם מזעזעים, מגוחכים ומעוררי השתהות, וחלקם פשוט לא עושים לנו את זה.
אז מה הופך צילום פורטרט למעולה?
לפני הכל-מחשבה ! בכל צילום צריכה להיות חשיבה מעורבת. בצילום פורטרט עוד יותר. הנה כמה נקודות לשים אליהן לב:
1.צילום מוכר אוירה. איזו אוירה אני רוצה למכור? האם אני עורכת-דין או אמנית יוצרת? ודאי שבכל אחד מהמקרים אצטלם אחרת.ישנו מכלול של דברים בהם משתמשים בכדי לחדד את המסר, בכדי ליצור את האוירה הנכונה והמדויקת ביותר: תאורה, איפור, לבוש, רקע,מצב-רוח,מבטים,אביזרים.
2. פנים וחוץ. הצילום מראה כמובן את החיצוניות שלנו, אך מבלי שנחוש עוברת גם הפנמיות, ולכן חשוב לדעת ולהבין מה אני משדר/ת בצילום. צלם טוב יקדיש מחשבה גם לנקודה הזאת ויחד עם המצולם יגיעו לאוירה אותה ירצו להעביר. צלם טוב ידע גם להוציא את זה מהמצולם מבלי שירגיש.
3. נינוחות. בעת עמידה מול מצלמה, רוב האנשים חשים אי נוחות מסוימת (וברורה) הגורמת למאות שרירים בלתי רצוניים בפנים להתנועע ולעוות קלות את הפנים. לכן חלק מהאנשים ממש לא מכירים את עצמם בצילומים או נחשבים ללא-פוטוגנים. אוירה נינוחה ויחס נעים הוא דבר חשוב מאוד בצילום פורטרט.
4. האדם. אסור לשכוח שהאדם המצולם הוא העומד בראש סדר העדיפויות יש למצוא את הזויות המחמיאות לו/ה במיוחד, את התאורה התומכת ביותר, הצבעים (לבוש ורקע) שיתנו את המענה ויעבירו את המסר הנכון והמדויק ביותר.

אז מה אתם צריכים לעשות?
לחפש ולמצוא את הצלמ/ת המדויק ביותר עבורכם. חשובים יחסי האנש, הידע המקצועי והיכולת להביט פנימה ולראות את האדם.
להתכונן לצילום כזה היטב-תספורת, גילוח (בעיקר אם אתה גבר...)מספר אפשרויות ביגוד. לישון היטב בלילה שלפני הצילומים (עיגולים שחורים מתחת לעיניים לא מצטלמים טוב...)
לתת אמון מלא בצלמת שתעשה את העבודה הטובה ביותר ותוציא אותך יותר יפה ממה שחלמת שאת/ה יכול/ה להיות.

אני רואה בהשתהות תהליכים שאנשים עוברים אצלי בסטודיו, תהליך שבו הם מתאהבים בעצמם מחדש, ואין יפה יותר מזה,באמת.

אחת לחודש אני עורכת ימים מרוכזים אצלי בסטודיו,עם מאפרת מקצועית, היום הקרוב יתקיים ב 20.10 יום שלישי.

אני גם מגיעה למשרדים וחברות לצילום של כל העובדים/מנהלים במרוכז (גם עם מאפרת מקצועית).

וכמובן שאני מצלמת פורטרטים אישיים לכל הצרכים בסטודיו ובחוץ,לפי הצורך.

ניתן לראות עבודות שלי באתר:
http://www.mayadror.com/
וניתן לשוחח איתי בטלפון: סטודיו 077-4501456 נייד 052-3323535